א) עמדו בקושיא זו כמה אחרונים. ואני כתבתי בעבר לתרץ בס''ד, שמאחר וכתב זאת מרן על פי רופאי דורו, יתכן שאין הזמנים והמקומות שוים, וכמו שבזמן הגמרא והראשונים שעד רבינו בחיי לא מצינו שיזכירו סכנה זו כלל, לכן לא ראה לנכון לקבוע זאת כהלכה פסוקה בספר הלכות קבוע לדורות עולם.
ב) קשה לומר שנפלה ט''ס בב''י וצ''ל דגים בבשר, דא''כ דברים אלו ללא קשר לסימן זה. אך מה שכתב שהרבה אחרונים כתבו שהוא ט''ס ובהרבה מתוכם רבני צפון אפריקה, מי יתן וידעתי מי הם, כי אדרבא המנהג הפשוט בצפון אפריקה להחמיר בזה. וכפי שראינו וקבלנו מאבותינו חכמי תונס וג'רבא (וכפי שהשיבך מרן רה''י בתשובה הקודמת). וכן המנהג פשט במרוקו, כפי שהעידו בשו''ת הליכות שבא ח''א (חיו''ד סימן א') ובשו''ת עמק יהושע (חיו''ד סימן כ''ב) ובספר מגן אבות (סימן קע''ג). וכן בעוד עדות רבים מהספרדים ועדות המזרח, וכהוראת מרן הגרע''י נר''ו בשו''ת יחוה דעת ח''ו (סימן מ''ח). ע''ש. ואף שבשו''ת שמש ומגן ח''ד חיו''ד סימן י''ד נטה קו להקל, מ''מ מודה שהמנהג להחמיר בזה).
ג) צריך שש שעות בדיוק. והמיקל בשעת הדחק אחר חמש וחצי שעות יש לו על מה שיסמוך (שו''ת יביע אומר ח''א חיו''ד סוף סימן ד').