מספר ברית כהונה או”ח מע’ ת’ אות מ”ו:

איוב: עושה גדולות וגו’ (איוב ט’ י’), אחרי הלימוד: חיים וחסד וגו’ (שם י’ י”ב).

רות: והנה בועז וגו’ (רות ב’ ד’), ואחרי הלימוד: ישלם ה’ פעלך וגו’ (שם פס’ י”ב).

איכה אין פסוקים לפני ואחרי (לא הובא שם, וכן בישיבה לא אומרים).

קהלת לא הובא שם פסוקים.

אסתר: אחר הקריאה ליהודים היתה וגו’, ולפני הקריאה כתב שם בהגהה שאומרים איש יהודי וגו’.

חצדא ולא צחדא.

התרגום למשלי הוא לא מיהונתן בן עוזיאל, כמבואר במסכת מגילה (דף ג’ ע”א) שלא תרגם יהונתן כתובים.

ביאור “חצדא” הוא קציר (בר’), וכמו שמתרגם אונקלוס על הפסוק “ובקוצרכם את קציר ארצכם” (ויקרא י”ט ט’), וקציר פירושו גם קצין כמ”ש רש”י בערכין (דף ל”ג ע”א ד”ה קציר). מקור הדברים מספר לחם הביכורים דף קכ”ז ע”ב שג”כ התקשה בזה, ותי’ כנ”ל המו”ל שם. ע”ש.

מלרע כמו שכתבת באפשרות השניה

קשה לענות תשובה מלאה על שאלה זו. אך באמת נראה שבאה התורה להדגיש ולחזור ולהדגיש שעם ישראל עשו כאשר צוה ה’ ולא שינו מציוויו, וזו מעלה גדולה מאין כמוה. ואפשר לראות ג”כ כאשר הביאו את המשכן אל משה הפסוק מדגיש “וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה’ כן עשו ויברך אותם משה”.

מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.

כשקוראים בטעמים ודאי שיש להקפיד בזה, אך כשקוראים ק”ש בדרך כלל בגלל שמאריכים באמירת המילים (בגלל הכוונה) אין עושים טעמים כלל.

יש בתיקון סופרים "איש מצליח" את ההפטרות הללו באותיות מאירות עינים, ומדוקדקות היטב.

הרבה בתי כנסיות צילמו משם לתועלת הציבור.

המפטיר קוראים בשבילו בתורה את פרשת שקלים, (דהיינו מתחילת פרשת כי תשא, עד לכפר על נפשותיכם).

ואח"כ קורא המפטיר בעצמו את ההפטרה "ויכרות יהוידע".

וכל זה מובא בסידור ובחומשים.

בסופו של דבר נולדו י"ב שבטים שכולם קדושים וטהורים, ועמדו מבני השפחות שופטים וגדולי הדור, ונמצאנו למדים שלא הייחוס קובע את מעלת האדם, אלא האדם קובע את ערכו העצמי. ועיין ברש"י פרשת ויקהל (שמות ל"ה ל"ד).

אולי חזר בתשובה רק אחר שייעדה לעשיו.