עיינתי בשאלה מס' שאלה: 918 בעניין נפילת אפיים שמנהגנו הוא "ליפול על פנים" בנפילת האפיים וראיה לכך מר' שושן הכהן ב"גאולי כהונה"... התשובה הייתה "נכון שמנהג תונס וג'רבא ליפול על פניהם, אך מזמן שנתפשט ספר בן איש חי הרבה שינו ולא נופלים"שאלתי היא מדוע אנו לא עושים כמנהגינו? למה שינו את המנהג בגלל ספר הבן איש חי זצוק"ל?במיוחד במקומות שבהם יש קהילות ג'רבה ותוניס(ברכיה, איתן, נתיבות...) הרי מנהגנו הוא ע"פ דעת מרן השו"ע, מה מעיקר הדין אני אמור לנהוג?
הרב אדיר כהן
כבר בג'רבא שינו את מנהגם. ועיין בספר ילקוט כהונה חאו"ח (הלכות נפילת אפיים הערה 2) שהבאתי עדות ממז"ק רבי ששון הכהן נר"ו (חתנא דבי נשיאה מרן מוהרח"ך) שזוכר שבקטנותו בג'רבא לפני כשמונים שנה, רוב הזקנים היו מטים והצעירים רובם לא היו מטים. וכנראה שאחר שפשט הספר הקדוש בן איש חי שכתב (שנה ראשונה פרשת כי תשא סוף אות י"ג) שטוב שכל אדם ימנע עצמו שלא ישים פניו על זרועו, ע"ש טעמו, קבלו הוראתו.
Google
