דינם כבני ארץ ישראל שיש להם יום א' של יום טוב, וכשיש ישוב ישראלי אסור לו לעשות מלאכה, (חזו"ע יום טוב עמ' קיא), ואם אין ישוב ישראלי מותר. ואין בזה הבדל בין נשוי עם אשתו או לא, ודוקא בבן חו"ל שבא לארץ רווק, אמרו שאולי ישתכנע להשאר בארץ הקודש ולהתחתן כאן, על כן דינו כבני ארץ ישראל, אם אכן יסכים להתחתן כאן כשימצא בת זוגו, אבל בן א"י שיצא לחו"ל נראה שלעולם דינו כבני ארץ ישראל (עי' חזו"ע יום טוב עמ' קמד) ומכל מקום המשתהים בחו"ל כשנה ויותר דינם כבני חו"ל, (כמובאר בחזו"ע יום טוב עמ' קכא).