גם בתונס לא זכור לנו שנהגו לקרות. ודין זה מובא בהגהת ש"ע (סימן ת"ץ וסימן תרפ"ג ס"ג). ומקורו מדברי רבי דוד אבודרהם שהיה בקי במנהג ספרד. ויש לברר מנהג שאר עדות הספרדים בזה. אבל כל מי שיכול ל'קרות, הוא מקיים מצוה גדולה. ואין בזה ברכה שיש חשש של ספק ברכות. ואיזה פסוק נוהגים לומר, מאחר שאין מנהג בזה, לא ידוע. ולי נראה לומר בתחילה: טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, דברי קהלת בן דוד וגו'.