א) לגבי הטעם הראשון, שהעיר שחשש הוא חשש רחוק. אמנם בזמן מועט לא חיישינן למיתה. אך בזמן של שבוע ואילך יש סוברים שחוששים למיתה. וכמו שהאריך בזה בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סימן ק"ג). וע"ע בספר חזון עובדיה- ארבע תעניות (עמוד קל"א).
ומה שטען שדוקא באכילת פרי חדש יש מצוה ולא בבגד חדש. לא ידעתי מה החילוק יש ביניהם. גם באכילת פרי חדש אין בעצם האכילה מצוה. והמצוה היא בברכת שהחיינו. כך שאין כל חילוק ביניהם.
ב) לגבי הטעם השני שהקשה, שהרי אבל עתה זכה בירושה ואי אפשר לדחות. יפה העיר. וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות חלק ב' (סימן קע"ה). ומ"מ יש לקיים הוכחת הגר"א מאבל, על פי דברי אחרונים רבים שסוברים שאבל מותר בברכת שהחיינו. עיין בשו"ת יביע אומר חלק ט' (חיו"ד סימן מ').
ומ"מ למעשה נקטינן כדברי מרן ונזהרים מלברך שהחיינו בימי בין המצרים. והמקילים בשבתות, יש להם על מה שיסמוכו, וכמו שהאריכו בזה האחרונים, ואכמ"ל.