יש שבע תנאים להתיר ובלא זה אסור,
א) שהוא עצמו ראה ושמע.
ב) לברר אם הדבר באמת אסור מה שעשה.
ג) שהוכיחו ואינו מקבל.
ד) לא להוסיף דברים שלא היו.
ה) שכוונת המספר לתועלת ובאמת יודע שתוכל לצמוח מזה תועלת. (לדוגמא: אם מספר לאדם שגם הוא חוטא כמו אותו שמספרים עליו, אם כן אין בזה תועלת. או שאותו אדם שאתה מספר לו לא ישמע לך ולא תבא תועלת).
ו) אין אפשרות להגיע לתועלת בלי סיפור הלשון הרע – ובמקרה הזה אם המטרה שלא יקנו מחנות זו שלא יפסידו יש אפשרות להציע להם לקנות מחנות אחרת מבלי לספר להם את הסיפור ובפרט שהדבר הזה לא מצוי שיש מוצר פגום.
ז) שלא יגרם נזק למסופר יותר מאילו סיפר בבית דין, ואם יגרם לו נזק יותר מהדין לא יספר. ובמקרה זה נראה שיפסיד לקוחות וזה יותר משורת הדין שזה לא היו עושין לו בבית דין, כיוון שרק בעיה מוסרית יש כאן ולא ממונית.