הנה אם יש פוסקים בדורנו שדברו על שאלה זו ממש, אינני יודע: אולם לעיקר הדין, נראה שמצד הדין הגמור יש מקום להקל, דלפי הנשמע לא נעשה גן זה לעבדו, ולא ליפות הע''ז עצמה, אלא כדי שיבואו לשם ותהיה להם פרסומת וכיוצא. וא''כ הוא, הנה אף שליכנס לכנסיה אסור דהוי בית של ע''ז, כמ''ש באורך בשו''ת יביע אומר ח''ב חיו''ד סי' י''א, ע''ש. מ''מ כאן שהוא רק גן, אין לאסור ואע''ג דביו''ד סי' קמ''ט מבואר שי''א שאסור ליכנס לחצר של ע''ז, התם מפני החשד, אבל בנ''ד נראה דכ''ע ידעו שאינם שאינם הולכים רק לשם הנאה מהגן עצמו. וע''ע בש''ע שם סי' קמג ע''ב דלבנות חצר שבה יש בית לע''ז מותר, דהוי תשמיש דתשמיש. וכ''ש כאן. אבל למעשה לענ''ד שומר נפשו ירחק מזה ויתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ולא לתת שום טובה וגדולה לע''ז ועובדיה. ומה לנו ולהם, ומה לכהן בבית הקברות. והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר, ומה' ישאו ברכה.