איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
האם יש טעם שמכנים ראש הישיבה עם "ראש" ואב בית דין עם "אב" ולא להפך?
אינני יודע אם יש לזה טעם דקדוקי, התארים הללו לא נוצרו בתקופה אחת וייתכנו הבדלים במטבע הלשון בין התקופות.