בשלחן ערוך (סי’ קכ”ט ס”ב) מבואר שמי שעלה במנחה של יוה”כ אין מורידין אותו מפני שהדבר ידוע שאין שכרות. ומזה נלמד גם לנ”ד כיון שהדבר ידוע שאין שכרות, אלא ששם תקנו שלא יעלה אטו שאר ימים לכן רק בדיעבד אם עלה לא ירד, אבל בנ”ד שלא תקנו כן יכול לעלות אף לכתחילה.

נראה שלא יפסיק בשום מקום.

כי ראה בכף החיים סימן בו או כו, שהביא מהאחרונים שכהן הקורא את קריאת שמע, (וכ”ש פסד”ז כמובן) אם אין כהן אלא הוא, מותר לו להפסיק ולישא כפיו, ולא יצא מפני כבוד הציבור. ומשמע שזה דווקא בגלל שהיה אתם אבל אם אינו מתפלל אתם אין בזה כבוד הציבו מה שאינו בא לשם, ועל כך לא יפסיק

המנהג פשוט כדעת מרן לפשוט הידים כשגביהן כלפי מעלה, והכפות כלפי הקרקע. ולחומרא כדאי לזקפן מעט כלפי הקהל.

תפלה בנץ היא הידור הלכתי (ולהרבה פוסקים תפלה אחר כך היא דיעבד), ואילו כהנים אין חיוב והידור הלכתי לשמוע ברכת כהנים, לכן עדיף תפלה בנץ.

המנהג המקורי שמוזכר ברמב”ם ומרן הוא שהכהנים מתחילים את יברכך.

והבא”ח פרשת תצוה אות א’ כתב שע”פ הסוד כדאי שהחזן יאמר תיבת יברכך, ושכן הוא שינה את המנהג בבגדאד. אולם באור תורה חשון התש”ן סי’ י”ט כתב שיש לנהוג כמו המנהג המקורי, וכתב שהסכים עמו מרן ראש הישיבה שליט”א. ע”ש.

במשנה ברורה (סי’ קכ”ח ס”ק ל”ז) כתב שאם הכהן שונא את הציבור לא יעלה. (ומקורו מהזוהר והובא בעוד אחרונים). ומשמע שאם שונא רק אחד מהקהל אין בעיה שיעשה ברכת כהנים.

למנהג הספרדים אין איסור להסתפר בתשעת הימים רק בשבוע שחל בו ת”ב, וממילא השנה אין איסור כלל. [אך כדאי להחמיר כמנהג האר”י מי”ז תמוז].

אמנם יש חשיבות גדולה לסעודת ברית יצחק, אך לדעת פוסקים רבים אין לה דין “סעודת מצוה” לכן אסור לאכול בה בשר.

מקור הדין שהזכרתם בסי’ קכ”ח סל”ג ועיינתי שם ולא מצאתי ראיה לפסול בנ”ד, כי האומר לאלפי”ן עייני”ן הרי הוא משנה את ההבנה של המלה (אף אם אין הבנה אחרת), אבל האומר יאיר זה בדיוק ההבנה של יאר.

אם הדברים לא ברורים או לא נכונים נשמח לקבל תגובה.

עיין למוה”ר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ”ל בספרו נפש חיה (מערכת התי”ו אות כ”ח) במהדורא החדשה, ובמהדורא ישנה שיירי הנפש מע’ ת’ אות י”ב) שמנהג גאבסהיה לאכול עוף במוצאי ת”ב, ומי שמשפחתו נהגו לאכול יכול לאכול.
ע”ש. ובעלי הדס (פרק י”ד אות כ,ז) כתב ששמע בירור שכן נהגו בגאבס אבל לא בבשר אדום רק בעוף. ע,ש. וע’ בגאולי כהונה (מע’ תי”ו אות ג’) שמשער שכן היה מנהג קדום בג’רבאואח”כ נהגו להחמיר. ע”ש.

• ענין השחיטה אחר חצות ט”ב היה נהוג בהרבה קהלות, וע’ בעלי הדס (שם אות כ”ד) שמנהג זה היה עוד בימי הגאונים.
• מי שנהג לאכול, ורוצה כעת לימנע, אינו צריך התרה, כי המנהג הוא רק שאין בזה איסור, אבל לא אמרו שיש בזה מצוה, ולכן מי שנמנע אשריו.