ספר מומלץ וקל לטהרת הבית
ספר שער הזהב לטהרה של הרב אליהו אדיר שליט”א מסביר בשפה ברורה מאוד, והכל שם ע”פ דעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל.
לרב אליהו מאדאר הי''ו, ראיתי בספר של כת''ר אמרות טהורות ח''ב סימן כ''ט מש''כ להוכיח שאם ודאי ראתה מגופה טמאה אף בפחות מגריס, ורציתי לשאול שלפ''ז יוצא שבטלה תורת גריס מן הארץ כי הרי כולן הולכות בבגד צמוד שאין סיכוי שלא בא מגופה, והאם יש מורי הוראה שנוהגים כן לטמא כתם כיום אף בפחות מגריס? לגוף הענין, האם יש מקום לומר שכיון שמדאו' הרי צריך הרגשה וחכמים טימאו בגלל דין דאו' (או בגלל שמא הרגישה או אטו הרגישה כחומרא על ד''ת כמו בשאר דוכתי שחכמים מחירים וגוזרים על ד''ת) אז כיום שאין הרגשה כלל ולא שייך לגזור בכתמים, נמצא שמדינא כתמים טהורים וכיון שכל הגזירה לטהרות ואין טהרות כיום נמצא שיש טעם אחר לטהר פחות מגריס, כי טעם איסור כתמים דרבנן לא שייך כיום, ויש בזה אולי קצת סמך למנהג העולם להקל בפחות מגריס אף במציאות של בגד צמוד. בתודה מראש
כ"ד כסלו התשפ"א
א) מה שכתבתי בעניותי להחמיר בכתם הבא ודאי מגופה אף בפחות מכגריס, הוא ע"פ מה שהורוני מן השמים לפי הראיות המכריחות כן, וכן היא דעת אחרונים רבים מאד, ולענ"ד היא דעת כל הראשונים ומוכרח בגמרא. ומ"מ איני אומר קבלו דעתי, רק כתבתי כפי שנצטוינו, שאין לו לדיין אלא מה שעינים רואות. ואני יודע שכמה וכמה ת"ח שלמדו את הסוגיה ועיינו בדברים הסכימו. אמנם יש שעיינו ואעפ"כ לא הסכימו וסוברים שעדיין אפשר לטהר, והם רשאים ולא אני.
ב) רוב מורי ההוראה בזמננו מטהרים, ועיין להרב השואל בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קמ"ז שדעתו להחמיר. ואיני יודע אם כך היה מורה. ומ"מ אין זה מקרה מצוי כ"כ, כי בזמן טהרתה לובשת בגדי צבעוני או דבר שאינו מקבל טומאה,שהכתם בהם טהור מצד אחר. ובזמן ז' נקיים אינו מצוי שתמצא כתם ובבדיקות יהיה נקי, וגם כשתמצא יהיה פחות מכגריס. ובזמננו יש מקילים ללבוש גם בז' נקיים צבוע ואינו מקבל טומאה, איברא דלענ"ד בז' נקיים צריך להחמיר בכל אלו מצד אחר, כי זה מוכיח שהמעיין לא נסתם, וכל ענין ז' נקיים לידע שהמעיין נסתם, ועיין בסה"ק סי' מה.
ג) ובעיקר דבריך לישב מנהג העולם בזה"ז מהטעם שכתבת, הנה כיו"ב כתב הגאון החת"ס כנודע, אבל ע"ש בסה"ק שהוכחתו שהוא ז"ל לא דיבר רק בכתם שהוא ספק מגופה לא מודאי. וגם עצם דבריו ז"ל אינם מוכרחים במחכ"ת. ע"ש. ואתה פתחת בענין הרגשה וסיימת בענין טהרות, ואינו מחוור.
ואיך שיהיה, הנה עצם דבריך לענ"ד קשים, דהגע עצמך וכי היום אין נדה דאורייתא. ואף שידעתי שיש בזמננו המצדדים כן וכתבו כן בספריהם לבטל נדה בזה"ז, חלילה וחס לשמוע ולקבל דבריהם. ובמק"א כתבתי בזה. וא"כ כיון שיש נדה דאורייתא יש לגזור הא אטו הא. ועוד דאדרבא בזמננו שההרגשות נחלשו, א"כ יותר יש לחוש לכתם, [ועיין בכיו"ב ביבי"א ח"ט סי' קז אות א]. שאין הבדל בכמות הדם לטמא אשה, או שתטהר בכל שיעור, או שתטמא בכל שיעור, וכאן שבודאי א"א לטהר בשיעור גדול מאיזה טעם, א"כ ה"ה והוא הטעם בשיעור קטן.
ולענ"ד כיון שודאי מגופה הוא בכלל גזרת חז"ל ממש, כמו שאתה מטמא בבדיקת עד (למ"ד דרבנן) אף בזה"ז, ה"ה לכתם ודאי מגופה דדא ודא אחת היא. ואכמ"ל. כנלע"ד.