א. גם אם הפאה מותאמת לצבע השמלה, או מסולסלת, כל עוד אינה חריגה בסגנון הפאות הנהוגות באותו מקום, אין בזה מאומה. ואין לזה שום קשר לכיסוי הראש, אלא לדיני הצניעות. וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בספרו דת והלכה סימן א: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון... אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא". וגם בפאות יפות יש מתירים לרוב, ואציין רק דוגמא קלה ממה שהביא בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו... אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר". וכאן, בתשובתו של כת"ר, נפסלו באופן אוטומטי כל שליחי הציבור שנשותיהם חובשות פאה, ללא הבחנה בין מותר לאסור, ובין מקום למקום כפי מנהגו.

ב. איסור מראית העין בפאה אינו שייך בימינו שהתפשט המנהג וכבר כולם תולים ומבינים שמדובר בפאה ולא בגילוי ראש, וכן כתב הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, בספרו "אבני ישפה" (ח"ה סי' קמ"ה), וזה לשונו: "כיום נעשה מצב שרוב הנשים לובשות פאה נכרית, ואם כן ודאי שלא שייך לומר שיש כיום ענין של מראית העין, שהרי יודע כל אדם שיש כאן פאה נכרית. ודבר זה דומה לתחילת השימוש בשעון שבת, שבתחילתו היתה מראית העין שאנשים חשבו שהוא מכבה או מדליק האור בשבת, אבל אחר שהתפשט הדבר שוב אין מראית העין, כי הוא דבר שרוב בני אדם עושים, ולא שייך בזה ענין של מראית העין. וכן הדבר בענין הפאה הנכרית... בזמננו הדבר ברור שהוא נפוץ ביותר, ולא שייך כלל מראית העין, וממילא גם הבאר שבע שאסר הפאה הנכרית, היה מודה אם היה רואה המצב שנוצר בימינו".

ג. קובץ המשביר הוא אוסף תשובות כת"י של הגאון רבי יוסף קאפח, וכתב שם: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. וכן הביא תלמידו בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון [רי"ק] זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא". ד. פירוש המילים "חידוש גדול" הוא שזר לו הענין כיוון שלא הורגלו בזה בארצות המזרח, ופשוט.

ה. המעשה של הרב יהודיוף מופרך מתוכו. הוא לא נכח בשעת מעשה אלא כתב את עדות אשתו, שהיתה אז בת 7 בלבד. התפרסמו לאחר מכן פרטים נוספים בראיון שהעניקה אשתו הגברת יהודיוף, והיא אומרת "היה זה בביתינו בשכונת בקעה". הגברת פנינה יהודיוף היא כיום בת 75. היא נולדה בשנת תש"ד. בשנת תשי"א (שאז התגורר בבא סאלי בשכונת בקעה) היא היתה בת 7. אשתו של הגאון הרב הראל, הגברת אליס, קטנה מהגברת יהודיוף רק ב4 שנים. היא בת 71 כיום, ונולדה בשנת תש"ח. בשנת תשכ"ט היא היתה בת 21, כלה צעירה (בנה הראשון נולד בשנת תש"ל), וכמובן חבשה פאה בתקופה ההיא. מאוד מוזר (בלשון המעטה) שהיא לא נוכחה בכינוס, ואף לא שמעה עליו. כמו כן הגברת יהודיוף טענה מאידך גיסא שהיה זה בשנת תשכ"ט (בלשונה: לפני חמישים שנה) ואז היה הבבא סאלי נשוי לרבנית סימי, וגם היא לא שמעה מעולם על המעשה. כמו כן, בני הרב יהודיוף הוציאו לאחרונה מהדורה חדשה של הספר והשמיטו מתוכו את הפרטים ש"בבא סאלי כינס בנות המשפחה", הפרטים שבעצם יכולים להזים את הסיפור. ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה...