איני יודע מה מקורו של אותו רב. אך ודאי שכוונתו על ר' אליעזר ביו"ד שאמר: "משבח אני את העצלנים בחג" (בסוכה כ"ז ע"ב). ןלכן פירש אותו רב שרבי אלעזר יצא בליל החג ממקומו והמעשה היה בלילה אחר. (ועיקר קושיא זו שייכת למהר"ץ חיות בסנהדרין דף ל"ב ע"ב ונשאר בצ"ע). ולפי דרכו צריך לומר שהובא בהגדה בשביל לומר גודל חשיבות ספור יציאת מצרים בעלמא ונלמד ק"ו לליל פסח. {אלא דלפ"ז התנאים הנ"ל ס"ל כראב"ע דחיוב זכירת יציאת מצרים בכל הלילות, וא"כ למה אמר ראב"ע "ולא זכיתי שתאמר לפני המעשה. וצ"ע לע"ע}. ומ"מ יש תרוצים אחרים על קושיא זו, ואחד מהם, שהמעשה היה אחר החרבן "ובשעת שמד שגזרו שלא לקיים מצוות, וחששו החכמים הנ"ל שיחפשו אחריהם בליל פסח, ומאחר שאחר החרבן מצוה להקביל פני רבו ברגל, היה ראוי שילכו כולם אצל רבי אליעזר בלוד שהוא גדול הדור, אלא שמסתמא הרומאים יחפשו אחריהם שם, לכן התחכמו ללכת כולם לעירו של ר"ע תלמידם (של ר"א ורי', וגם ר"ט היה גדול ממנו, וראב"ע היה נשיא) שיש פחות סיכויים שימצאו שם. ובזה מיישבים עוד מה שהוצרכו תלמידיהם לומר להם שהגיע השחר משום שמסתמא גם בבני ברק התחבאו במעבה האדמה או בבית שחלונותיו מכוסים ולא הרגישו בנץ החמה. ואינו זוכר כעת מי בעל דברים. וע"ע בהדש"פ באר מרים להגכ"ר מרגליות שתירץ תירוץ אחר דרך פילפול, ע"ש. ג) אומרים שכן נוהג מרן הראש"ל הגרע"י שליט"א בביתו אך לא מצאתי דין מפורש ע"ז בספרים, אמנם זה פשט הלשון בהגדה: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים" משמע ספור הדברים ולא חידושי תורה.