צידוק הדין בשבת

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

1. מן הדין אין איסור אף בשבת, אך שמצד דרך ארץ נכון שלא לעשות כן אף בחול (עי’ בשו”ת רבבות אפרים חלק ח’ סי’ תקס”ד)

2. אזכרת האחד עשר יום לפני יום הקבורה דהיינו ליל כג ניסן (או כג ניסן ביום) מותר לעלות בחודש ניסן בתנאי שיתאפקו מלבכות, אם יש חשש לבכייה עדיף לדחות זאת. מותר להשען ולהניח את הראש על המצבה (וע”ע בהגהת מור”ם בשו”ע יו”ד ק”ס שפד).

בודאי שבסיום י”ב חודש לפטירת הצדיק שאנחנו עדיין אבלים על פטירתו אין ראוי לעשות הילולא ושמחה וששון.

אם נקבר בט”ז ניסן (יום ראשון של חול המועד), ממילא אזכרת האחד עשרה ליל ט”ו אדר (או יום ט”ו אדר) שזה “פורים שושן”. ואת אזכרת השנה עושה ביום חג הפסח עצמו, ואם אי אפשר יש להקדים ולא לאחר.

מרן ז”ל בשולחן ערוך אסר תוך י”ב חודש על אב ואם לישב בסעודת מריעות, דהיינו כל סעודה שאינה סעודת מצווה. וסעודה בת מצווה נחשבת סעודת מצווה ומותר לאבלה לשבת בה רק בלא כלי נגינה וכו’.

בסעודת מצוה מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה (חזון עובדיה ארבע תעניות עמ’ קנ”א). וסעודת בר מצוה בזמנה היא סעודת מצוה, אך אם אינה בזמנה כל שמחנכים שם את הנער לדרוש הוי סעודת מצוה כמבואר בים של שלמה (ב”ק פ”ז סי’ ל”ז), וכל שכן אם עושים שם גם סיום מסכת.

כ”ה תמוז יוצא השנה ביום ראשון, ואפשר לעשות הבר מצוה בו ביום, דהיינו במוצ”ש (אך זה קשה מחמת שהשבת יוצאת מאוחר), או ביום ראשון ויתחילו עוד לפני השקיעה. ואין כדאי לדחות. אך גם אם נאלצים לדחות השמחה ביום, הוי סעודת מצוה כל שמחנכים שם את החתן לדרוש בדברי תורה, וכ”ש אם עושים סיום מסכת.

אם התחייבת לעשות סיום מסכת לעילוי נשמת כל אחת בנפרד, יש מה לדון, אבל אם לא אין שום מניעה לעשות סיום לעילוי נשמת שתי נשמות, ונר לאחד נר למאה.

אזכרת ה-11 חודש יש לעשותה בחודש ניסן. לגבי אם האזכרה העיקרית היא ב-12 או ב-13 יש מחלוקת, ולדעת מרן הגרע”י ועוד העיקר הוא בי”ג חודש, ולדעת מרן ראש הישיבה העיקר הוא הי”ב חודש וכן מנהג ג’רבא (עיין בכל זה בשו”ת ים של שלמה יו”ד סי’ נ”ג), וכדאי לעשות אזכרה בשניהם.

לגבי העליה לקבר, לא נהגו לעלות ב-11 חודש, א”כ לא שייך עליה לקבר בניסן, רק ביום האזכרה שהוא בי”ב חודש או בי”ג חודש.

יש לעשות את האזכרה לאחר החג בתאריך, אלא אם כן אינכם יכולים באותו יום ואז עדיף להקדים מאשר לאחר.

מותר לאבל להשתתף בסעודת פורים רק שיהיה בלא כלי נגינה (חזון עובדיה פורים עמ’ ק”פ), ולכן אתם יכולים לבא אליו ולעשות סעודת פורים בלא כלי נגינה.

ואם אתם לוקחים אותו למקום שכבר יש כלי נגינה, אם רגיל להיות שם כל שנה יש חשש אבילות בפרהסיא ומותר לו לבוא לשם גם כאשר יש כלי נגינה (עיין חזון עובדיה אבילות ח”ב עמ’ שס”ה).

מכיון שאבל מותר הוא לאכול בשר ולשתות יין כמו שפסק מרן בש”ע יו”ד (סי’ שע”ח ס”ח), נמצא שאינו מבטל את עיקר דין השמחה בפורים ולכן לא הקלו בשאר דיני אבילות, אבל אונן שאינו אוכל בשר ושותה יין ראו להקל לו מפני שמחת פורים.