איני יודע מה היה מצב הנגיעות בכרובית לפני מאה שנה (כי כידוע במשך השנים נתרבו החרקים מכמה סיבות). אולם בכל אופן הרי ידוע ומפורסם המעשה שהביא הבא"ח על האשה שהיתה מכשירה "חסה" במהירות (מחוסר ידיעה), ומחה בה הרב, והראה לה בעין איך למרות ההכשר עדין נשארו בה חרקים יותר משערות ראשה. ועם המציאות אי אפשר להתווכח. והרי עד לפני עשרות שנים אכלו כולם פירות הנגועים בכנימות (מחוסר ידיעה שמדובר בחרקים חיים, והוא רחום יכפר, כי לכל העם בשגגה), וכי מכח זה "נחדש" שכנימות מותרות באכילה?
ובארם צובא (סוריא), אסרו חכמי העיר בחרם לאכול "עלי גפן" מחמת הקושי לנקותם היטב (היום המצב יותר טוב), וכרובית שלנו גרועה הרבה יותר.
ושוב נזכרתי שהגאון הקדוש ר' חיים בן עטר (בספרו פיר תואר סי' פ"ד סקט"ו) כתב דברים מפורשים לגבי הכרובית, (כבר לפני יותר מ-250 שנה). ולתועלת הענין הריני להעתיק לשונו: "… וגם יש מין ירק אחר שקורין אותו בלעז קאוול פיוור (כמדומני תרגומו: כרוב הפרחים = כרובית), כל אלו שנכנס בהם המיחוש בתולע – אין להם בדיקה ואסורים דבר תורה …"