דעת מרן שליט"א על הענשה לילדים

אין חובה לצום לא לגברים ולא לנשים, זה מנהג טוב, וגם נשים כדאי שתעשינה אותו. וכן מבואר בחזון עובדיה (אבילות ח”ג עמ’ רכ”א בהערה) שגם נשים צמות ביארצייט.
ולגבי לקבל צום במנחה, צריך לקבל, אא”כ צמה כל שנה שאז אין חיוב כמבואר בהוראה ברורה (סוף סי’ תי”ב).

האזכה של י”א חודש היא פחות חשובה לכל הדעות (אף שנהגו לעשות אותה גדולה יותר).

ולגבי אם האזכרה של י”ב חודש היא העיקרית או של י”ג חודש, נחלקו הפוסקים. ומנהג ג’רבא שהאזכרה של י”ב חודש היא העיקרית, כמבואר בשו”ת “ים של שלמה” להגאון הרב יחזקאל מאזוז זצ”ל, ושם מבואר שכן דעת מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א, עי”ש.

ולכן, למעשה, כדאי לעשות את הסיום באזכרה של הי”ב חודש.

אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.

ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.

ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.

ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.

הרבה פעמים ילדים ששולחים אותם לפנימיות בגיל צעיר הם ילדים שיש להם בעיות בבית, או שהמשפחה חילונית או מקולקלת, (ואני מכיר אישית בחורים תמימים וטובים שנפגעו מזה), לכן לא מומלץ לשלוח ילד לפנימיה בגיל כזה.
לגבי הבעיה שהמורה והמנהל לא ישלחו אותו לישיבה טובה, כמדומה שזה תלוי בכם, תשקיעו בו בשנה הבאה שילמד טוב טוב את החומר, (ואם בכיתה זה לא מספיק תוסיפו לו אברך וכיו”ב), ותבקשו שיבחן בכמה ישיבות ואח”כ נחליט היכן נשים אותו, ואחרי שהדבר יהיה תלוי בידכם תראו איזה ישיבה מתאימה לו.
יתכן שאיני מכיר היטב איך המערכת אצלכם מתנהלת והפתרון שכתבתי אינו מעשי, אך לענ”ד אפשר לחשוב ולמצוא פתרונות טובים לבעיה שהזכרתם בלא לשלוח את הילד לפנימיה, בפרט שאתם מתחילים לחשוב כבר מעכשיו ולא ברגע האחרון…

משעה שהילדים בני הבנה (כל אחד כפי גילו) רגילים להורות להם להמתין מעט, ומוסיפים קצת קצת לפי כחו של הילד ולפי רוב השנים.
עם זאת, במקרים מסויימים אפשר להתגמש ולהפחית מכמות השעות שהילד כבר הורגל אליה, וכפי עיקר הדין (המבואר ביביע אומר ח”א) שהוא פטור מן ההמתנה. ויודע צדיק נפש בהמתו.

היות ויש דרכים מותרות לגילוח הזקן, נמצא שגידול הזקן אינו אלא מידת חסידות, וראוי לשמוע בקול ההורים לימנע מזה (ע’ ספר חסידים סי ש”מ ובבית לחם יהודה יו”ד סי ר”מ סק”ח).

אבל אם יודע הבן שגידול הזקן שומר עליו מירידה רוחנית בעניינים אחרים, אינו צריך לשמוע להוריו המורים לו לגלחו. אבל מאידך ראוי גם שלא להתווכח עמם בזה בצורה חזיתית רק להסביר בניחותא ואולי לבוא למשא ומתן או לפשרה בנושא, כגון זקן מסודר וכיו”ב. ועי”ז יניחו לו להתקדם בענינים מהותיים יותר.

בכלל תמהני, וכי רק גידול הזקן מפריע להוריו? שמירת שבת, כשרות מוקפדת וכו’ לא מפריעה להם?

כשחולמים חלום כזה, יש לומר הקטע “רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך” בשעת נשיאות כפים (נדפס בסידורים), ולתת מיד ח”י שקלים בקופה של צדקה. אפשר לפתור את החלום לטובה, שהבן יהיה בע”ה גדול בתורה וישקע בים התלמוד (כדאי ללמוד שיעור בדף יומי) וגם יכתוב בידו חידושי תורה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1100).}

פעם נשאל הרוגאצ’ובי על זה, ואמר שאם ההפרש ביניהם שליש (כלומר 2/3), יש להעדיף את היהודי שמבקש שלש מאות מהאינו יהודי שמסתפק במאתים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1099).}

– בשום פנים ואופן אל תסטור על פניו! זו השפלה משוועת שאחריתה מי ישורנה.

– גם כשנאלצים להכות ילד קטן, יהיה זה על היד וכיו"ב.

במקרה שלך שהוא כבר גדול כדאי שתתיעץ עם אנשי מקצוע איך להעמיד את ילדך על חומרת מעשיו. ויה"ר שיעלה בידך, ותרווה ממנו נחת דקדושה.

– כדאי שתעיין מ"ש מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בהליכות עולם ח"ח מ' קמ"ט – ק"נ בנוגע לעניין זה.

– עברתי מלמעלה על הנתונים שהוצגו בספר דברי שלום ואמת, ובמחכ"ת המספרים הנ"ל מוצגים בצורה בוטה ומעוותת לגמרי, והבולט ביותר שהוא "שוכח" להוסיף גם את 30% שיש (גם לשיטתו) פירושים שונים בדעת מרן. ולמעשה גם לשיטתו לא מצא בכל רשימת ההלכות רק 35 מקרים שנהגו בהם הספרדים בא"י שלא כדעת מרן, כלומר רק כ-25%. וזה מלבד עוד אי-דיוקים שיש בדבריו, וגם יש לדון על פרטי ההלכות שהזכיר ואכמ"ל.

– אותם מקומות שהגרע"י סוטה (כביכול) מפסק מרן, בד"כ מדובר על מנהגי תפילה וכיו"ב שאנו נמשכים בהם אחר האר"י והמקובלים, כמסורת רוב עדות המזרח בזה. אבל כשטוענים על מנהגי מרוקו שהם נגד דעת מרן, הכוונה בעיקר על דינים גמורים. ולא הכמות המספרית קובעת, אלא האיכות.

– למעשה הרוצה להחמיר נגד מנהגי הספרדים בא"י, רשאי ותע"ב. אבל להקל בא"י נגד המנהג ודעת מרן – אסור לספרדי, אפילו אם נולד הסבא שלו בקזבלנקה. ועיין בכל זה באורך בשו"ת מחקרי ארץ ח"ג (סימן ס').