כתיבת תפילין חינם החול המועד
מותר. כתב מרן בשולחן ערוך (סי’ תקמה ס”ג )כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו . וכתב הרב אליה רבא שהוא הדין אם כותב לאחר בחינם מותר.והביאוהו הכה”ח ס”ק כד והמשנב בשעה”צ אות יג
הגעתי כאברך לפעול שנים ספורות בקירוב באחד הישובים בארץ. הישוב לא דתי אבל יש קהילה מסורתית הרבה שנים שהחזיקו בית כנסת והפעילו אותו בשבתות. כיום המצב הרבה יותר טוב ובית הכנסת פעיל גם באמצע השבוע. לפני זמן מה נודע לי שהגבאי היה מתקן בעצמו את ספרי התורה בכל עת שהתעורר בהם משהו שהיה לדעתם טעון תיקון. כמובן שהגבאי מעולם לא למד הלכות סת"ם, ורק בשנים האחרונות ממש החל לשמור שבת. שאלתי היא - האם לאור זאת ניתן לומר שספרי התורה ש"תיקן" במשך השנים פסולים, כיון שלא תיקן כהלכה חק ירכות חק תוכות וכו וכן היה מחלל שבת או שיש מקום להקל? אציין שיש לנו כעת ספר תורה אחד או שניים שהם חדשים ולא נמצאה בהם תחת נוכחותי טעות. אודה מאוד למענה בנושא חמור זה. בכבוד ובברכה לכתיבה וחתימה טובה
קרוב לודאי שתיקן דברים הפוסלים ויש לקרוא בס"ת החדשים
מאת: פלוני | תאריך: י״ז במרחשוון ה׳תשע״ח – נובמבר 6, 2017
ב"ה כבוד הרב שליט"א תודה רבה על המענה עם זאת, כיון שהדבר נודע למעשה ובשאלה חמורה מעין זו, עלי להבין היטב מה וכיצד לדבר עם הגבאים, שבשלב זה עדיין אינם נחפזים לקיים ההלכה. ובינתיים הם מוציאים אותם לשימוש, וכפי הנראה יארך זמן עד שיבינו שכדאי לא להשתמש בהם. אם כן, אחדד את שאלתי לגבי הספרים שטופלו בידי אדם שאינו יודע הלכות: האם ניתן לומר ממש שהם פסולים? או שמדין חזקת כשרות - כל זמן שלא ידוע לי בבירור שנעשה תיקון הפוסל את הספרים - מותר לקרוא בהם בברכה ולענות אמן על ברכות העולה בהם? בכל הכבוד וההערכה
כדאי לברר עם הגבאי בעדינות איזה סגנון של טעויות תיקן בזמנו ועל ידי כך יוכל לשער באומד הדעת להיכן המציאות נוטה וגם יבדוק את סוג הספרים אם הכתיבה מהודרת או בכתיבה שמצוי בה דיבוקים וכו', אם זה קלף משוח שמצוי בו יותר שיתפוצצו האותיות (ובפרט במשיחה עבה). ובמקביל לשכנע אותו בדרכי נועם שעדיף לקרוא בספרי תורה החדשים שהם נאים ומהודרים וקלים לגלילה וכו' ובכל אופן לגבי הספרי תורה הישנים הרי גם ס"ת פסול דעת הרמב"ם שכשרים לברכה וסומכים על דבריו כשיש לספר תורה חזקת כשרות (וע"ע יחו"ד ח"ו ס"ס נ"ד). וא"כ אם אחר הבירור נראה שלא נעשו בס"ת תיקונים הפוסלים אפשר לצרף את דעת הרמב"ם אבל לא בפרשת זכור (וע"ע בתשובת מרן הגר"ע זצ"ל בקובץ ויען שמואל חלק י"ז סימן י"א)