שלום לרב. יש לי שאלה קצת מוזרה - מה עוזר הלימוד בעיון? ואסביר-לפי מה שקראתי קצת אני מבין שה"עיון הספרדי" הוא פחות תיאורטי ויותר מעשי. אליבא דהלכתא. (כמובן - לא רק ללמוד למעשה, אלא עם כל הדרך, איך הגענו להלכה למעשה) ובכל זאת - הלימוד של לחשוב "מה הוקשה לדרשן" או "דקדוק כל מילה ברשי" לכאורה - הרי זה גם לימוד תיאורטי. האם לא כדאי שלימוד עיון יהיה פשוט לימוד גפ"ת, מהרש"א, רא"ש וכו? פשוט נבין מה דעתם וזהו? אני יכול לחשוב על איך שהלימוד עיון הזה עוזר-זה להכינס להם לראש ולהבין את דרך החשיבה שלהם וכך החשיבה שלנו תתפתח ונהיה יותר "חריפים" - אך האם הלימוד העיוני (ה"פלפול") לא מחדד את המוח? אני בעצם לא מבין איפה הגבול עובר - הרי אם העיון הספרדי אומר "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" אז לכאורה העדיפות היא ללמוד את רוב הפוסקים/מפרשים עד שנגיע לטור וב"י וכו'. והשיטה של הפלפול אומרת - ננסה להיכנס לראש של הגמרא/מפרש. ננסה למצוא מכנה משותף אצלו וכו' (וגם זה מחדד את המוח ונהיים יותר חריפים), האם אין זה גם מה שהרב שצריך לדקדק בכל מילה אצל רש"י? או מה שאמר הגרב"צ שנבין איך רש"י ותוספות למדו את הסוגיא? תודה רבה.
רבני בית ההוראה
זה שני דברים שונים יש שיטת הלימוד וזה מטרת הלימוד להגיע להלכה ויש את צורת הלימוד שזה העיון כלומר להבין ולהעמיק עד כמה שאנו יכולים מה כוונת המחבר וזה וזה ע"י שנדייק בכל מילה ואחר שנדייק בכל מילה נוכל לדעת מה דעתו לעניין הלכה כלומר שע"י עיון אמיתי והבנה ישרה נוכל להגיע "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא"
