חבר שלי שאל איזה רב אחד מאשקלון על הקשר שלו עם הבחורה שהוא יוצאי איתה למטרת נישואים. (הקשר שלהם הולך מצוין והכל טוב ב"ה) הרב אמר לו שהשמות שלהם "לא מתאימים" ועליהם לבטל את הקשר או להוסיף/לשנות את שמותיהם... רצינו לשאול אם זה באמת נכון.
מספיק כשר. והטעם הוא שמצות חינוך מטרתה להרגיל את הקטן לקיים מצוות גם כשיגדל, וגם אדם גדול מעיקר הדין יכול לנענע בלולב “כשר”, לכן לולב “כשר” “משיג” את מטרתו במצות חינוך הילד. אולם, אדם בעל אמצעים, יכול לקנות לבנו לולב מהודר, מצד דוגמא אישית, שעל מצוות לא חוסכים, וזוהי חומרא ולא עיקר הדין. ועיין כעין זה שפסק בספר חזון עובדיה (סוכות עמ’ קנב סעיף כ’) שמותר לכתחילה לתת לקטן לאכול פירות או תבשיל אורז וכד’ מחוץ לסוכה. ע”ש.
בסעודת מצוה מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה (חזון עובדיה ארבע תעניות עמ’ קנ”א). וסעודת בר מצוה בזמנה היא סעודת מצוה, אך אם אינה בזמנה כל שמחנכים שם את הנער לדרוש הוי סעודת מצוה כמבואר בים של שלמה (ב”ק פ”ז סי’ ל”ז), וכל שכן אם עושים שם גם סיום מסכת.
כ”ה תמוז יוצא השנה ביום ראשון, ואפשר לעשות הבר מצוה בו ביום, דהיינו במוצ”ש (אך זה קשה מחמת שהשבת יוצאת מאוחר), או ביום ראשון ויתחילו עוד לפני השקיעה. ואין כדאי לדחות. אך גם אם נאלצים לדחות השמחה ביום, הוי סעודת מצוה כל שמחנכים שם את החתן לדרוש בדברי תורה, וכ”ש אם עושים סיום מסכת.
כתב הרב משנה ברורה (סימן תקנ”א סעיף קטן ט”ז) שאסור לעשות ריקודים ומחולות מי”ז בתמוז ואילך, ורק לעשות תנאים ולאכול באותה שעה מיני מתיקה, ולא סעודה ממש מותר. ע”ש. וכן פסק הרב כף החיים (אות ט”ל), וכן כתב בחזון עובדיה (עמוד קמט-קן) שאין חילוק בזה בין ספרדים לאשכנזים, ורק בנישואין ממש שיש מצוה גדולה של פריה ורביה, מותר לספרדים לישא עד ראש חודש אב. ע”ש.
ולכן אף שעריכת “חינה” היא לצורך הנישואין, אין להקל ואפשר להקדימה. כי ימי בין המצרים נועדו לזכור את החורבן ולהתאבל עליו על ידי אמירת תיקון חצות ביום, ושאר דברים שנהגו ישראל, ואיך ישמחו ישירו וירקדו, והם ימי צער לכלל ישראל. ולכן יש להקדים את עריכת החינה, ואת הנישואין יעשו מיד אחרי ט’ באב. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.
קודם כל, מצד אחד ודאי טוב שעשיתם שהתרחקתם ממנה, וכך תמשיכו לעשות, מכל מקום מצד שני יש לשמור על כבודה עד כמה שהדבר ניתן (וכמובן ה’ משלם בכפלי כפלים למי שמרבה שלום בעולם). ולגבי הבקשה שלה לבוא להתנצל, אם אין הדבר קשה והוא חד פעמי, מאוד מאוד כדאי ללכת והתנצל גם אם לא עשית כלום, אך אם זה עלול לגרום בעיות גדולות ולעורר את הרצון שלה לריב וכיוצא בזה, יש להמנע, ולשלוח התנצלות קלה בטלפון וכיו”ב. ברכה והצלחה.
קודם כל אין דבר מבורך יותר מאשה שמהות חייה להקים משפחה. אך להתמקד באדם מסויים לא כדאי, אי אפשר לדעת אם הוא ירצה ואי אפשר לדעת אם הוא באמת טוב, עדיף להמשיך בשאיפה הזאת אבל בכלליות, בעזרת ה’ בבוא היום לשמוע הצעות טובות של בחורים יראי שמים ולקחת את המתאים.
מה שיש לעשות בינתים בעבור זה הוא להתחזק ביראת שמים ומידות טובות וללמוד מוסר, כי כמה שיש יותר מידות טובות הבית יותר יציב ויותר מוצלח.
מתוך הסיפור נשמע שאשתך לא הבינה את דבריך כראוי והיה נשמע לה שלא כ”כ אכפת לך מהחטופים, מה שלא התכוונת באמת אלא רק מה עדיף חיילים או חטופים, אלא שכאשר היא שאלה מה היית עושה אם אני הייתי שם, בזה היא כמעט רשמה נצחון כי בודאי שתאמר שהיית נוהג אחרת, אבל אתה לא רצית שהיא תנצח בוויכוח אז אמרת שלא היית נוהג אחרת, או אפשר שהשיקול היחידי שלך לומר את האמת שזה לא משנה מי נמצא שם.
כך או כך זה טעות.
בשביל לנצח בוויכוח לא פוגעים באשה, כדאי לך לסגת אחור לגמרי מעמדתך (אף אם עדיין אתה חושב שאתה צודק), ולא לפגוע בה כך. וכן גם אם השיקול היחידי שלך הוא לומר את האמת, הרי למדנו בתורה שמותר לשנות מהאמת מפני שלום בית, ואם כן היה מותר לך לשקר ולומר שאם היא היתה שם לא היית חושב ככה.
איך לתקן? קודם כל לעתיד לא לחזור על טעות כזאת לעולם. ולעבר תוכל ללכת אתה לאיזה טיול או סיבוב, ושתראה שהאוירה רגועה ושמחה תאמר לה שחשבת עוד פעם והיא צודקת בכל מה שהיא אמרה, ובטח שמה שאמרת שגם אם היא היתה שם היית נוהג באותה צורה זה היה טעות, ורק בשביל שלא רצית להפסיד בוויכוח אמרת כך, אבל עכשיו שאתה חושב בהגיון היא צודקת.
ברכת אשר ברא מברכים רק ביום הראשון בנידון זה, כמבואר מלשון מרן הש”ע (אה”ע סי’ ס”ב ס”ו), וכמו שהעלו כן להלכה בהוראה ברורה שם, וכתבו שם שאף שיש מקילים בזה יש לחשוש לסב”ל.
