נוסח הזימון בעדות השונות ראיתי בספר ברכת ה' ח"ב (פרק ו הערה 11) שהמנהג הפשוט בארץ ישראל ומצרים וארם צובה ובארצות המערב מרוקו ותונס שאין אומרים 'הב לן ונבריך', ואמנם לא הביא מקורות לזה. לעומתו ראיתי בכתר שם טוב ח"א (עמ' קמא ואילך) שכתב "בא"י וסת"ם (סוריה תוגרמה מצרים) המנהג שהמברך (כצ"ל) שואל רשות לפני ברכהמ"ז ואומר בסגנון זה, הב לן ונבריך מלכא עילאה קדישא. ברשות שמים מלכא עילאה קדישא ואם נמצא שם הרב אומר וברשות מו"ר הרב וברשות בעה"ב וברשות כל המסובין בסעודה והמסובין כלם כאחד עונין ואומרים "כבודו בראש", ואח"כ אומר המברך נברך שאכלנו משלו." הרי שיש מחלוקת במנהג א"י ארם צובה ומצרים. מי צודק? אולי שניהם וכל אחד באזור שונה ובזמן אחר? (לגבי מנהג מצרים, לא מצאתי בנהר מצרים, לגבי מנהג אר"צ, ראיתי בספר דרך אר"ץ שכתב כברכת ה', ולגבי א"י חיפשתי בנתיבי עם ושם כתב שהנוסח הוא 'ברשות וכו' וכו' הב לן ונברך, נברך שאכלנו משלו).