ראשית, המשפט הראשון אינו מובן כלל (איני דובר סינית). שנית: התשובה לא מובנת: 'בדרשה אומרים כפי השגור בלשון', ומה קובע מה שגור בלשון אם לא מה שאומרים כל יום? (בפרט שמי ששמע את השיעור שם לב שזה לא חלק מדרשה אלא הרב רצה להיזכר בנוסח ולכן חזר במהירות על כל נוסח הברכה מתחילתה לא בשביל לדרוש לרבים אלא בשביל להיזכר בעצמו, וזה מוקלט). בהלכה יש כלל: 30 יום קובע שגירת לשון, ויש מחלוקת אם אמירת 90 פעמים רצופות מועילה באותו אופן ואכמ"ל, אך בודאי שלא ייתכן כלל שמרן נר"ו כבר עשרים שנה אומר חיים שחוננתנו ומזון שאתה זן ופתאום כשיחזור בע"פ על הנוסח יצא לו 'בטעות' או 'במקרה' אחרת! א"כ המסקנה הישרה (בלי סברות עקומות) אחת: מרן נר"ו אינו אומר כפי שכתוב בסדור אי"מ וכפי שהוא בעצמו כתב בלאוקמי גירסא, ושאלתי היא מה טעמו ונימוקו?