אינני מכיר מקור נוסף לזה, וידוע שמקור דין זה הוא מדברי החיד"א הנזכרים ואיני רואה שום משמעות מדברי מרן החיד"א. לומר שזהו דוקא בשמחת תורה, כיון דדין זה הוא סברא פשוטה שהשכל מחייבה. וכמו שכל אדם מבין שאין משאירים אדם מכובד או רב גדול ומפורסם לבדו בלא שישאר עמו אדם אחד או יותר (מה שמכונה היום משב"ק), כ"ש וק"ו לגבי ספר תורה שאין להשאירו לבדו. דנראה כזלזול בכבודו ובמעלתו. ומה שכתב מרן החיד"א דין זה לגבי שמחת תורה הוא משום ששם זה מצוי יותר ששוכחים ולא שמים לב ומשאירים הס"ת לבדו, אבל ודאי דה"ה לשאר ימות השנה וכאמור