אין זה מן הדין הגמור רק כן היה המנהג מעולם וגם בזמננו נהגו כן יראי השם כדי להסתלק מכל כיעור כי עדיין איננה אשתו ואם יפגשו מסתמא יבוא להסתכלות ושחוק וקלות ראש ואם ילכו יחד להצטלם בודאי שיבאו לידי קירוב וחיבה וכיוצא ולכן הנכון ןהדרך הטובה להיפגש במקום החופה לקיים המצוה כהלכתה בטהרה
האם מותר להתקשר ולדבר עם מוקדנית אישה בקווי סיוע לבעיות רגשיות?
קול אשה שאינו מכיר ואפילו מכיר ואינו קול זמרה ויש צורך בעצם השיחה הדבר מותר. אבל כמובן “קול באשה ערווה” ואין שום היתר לנסות ליהנות מעצם הקול, וכל שיכול לדבר דווקא עם גבר בקלות יעשה כן. וכשנאלץ לדבר עם אשה הוא רק לתוכן העניין ולא לעצם הקול. וע”ע בגמרא (סנהדרין עה ע”א).
בגלל דברים מעין אלו יש נמנעים לילך למקווה בזמננו. ויש הסוברים שכן צריך לנהוג. כי אע”פ שהטבילה מעלתה גדולה ומוסיפה טהרה וקדושה לאדם, אם הדבר גורם הרהורים רעים וכיו”ב שב ואל תעשה עדיף. והנכון להימנע ולעמוד על עיקר הדין שא”צ טבילה לאיש בזה”ז כלל.
אמנם אם אפשר לו לילך בזמן שאין הרבה אנשים ולא עומדים כך בתור, רק יטבול בזריזות ויצא, הוא טוב ונכון, שמרויח תוספת קדושה וטהרה. ואם הוכרח לילך בזמן שיש ריבוי אנשים יראה לשמור את עצמו, וכגון אם יש לו משקפיים במספר גבוה יורידם מתחילה ולא יבוא לידי ניסיון ויזרז עצמו במהירות כל מה שיוכל.
ומכאן אזהרה שלא לשלוח ילדים ונערים כלל, כי במקום להוסיף להם טהרה, אפשר שיהיה להפך חלילה, וכשיגדלו ילמדם שישמרו עצמם ויזדרזו וכו’. אבל לשלוח נער לבדו שכשאינו יודע מה קורה עמו, אינו נכון. ולצערנו אירעו גם מעשים מאנשים שאינם יראים, וכל ערום יעשה בדעת.
ולעצם השאלה, איני יודע איך אותו אדם, אם יקבל או יתריס, אם שומע לעצה או לא, ועשית כחכמתך אם החלטת לדבר עימו תדע איך לומר אולי דרך אגב עניין אחר. ויותר צריך לדבר עם האחרים שיזהרו וישמרו עיניהם וליבם. וטוב להם.
מספיק כשר. והטעם הוא שמצות חינוך מטרתה להרגיל את הקטן לקיים מצוות גם כשיגדל, וגם אדם גדול מעיקר הדין יכול לנענע בלולב “כשר”, לכן לולב “כשר” “משיג” את מטרתו במצות חינוך הילד. אולם, אדם בעל אמצעים, יכול לקנות לבנו לולב מהודר, מצד דוגמא אישית, שעל מצוות לא חוסכים, וזוהי חומרא ולא עיקר הדין. ועיין כעין זה שפסק בספר חזון עובדיה (סוכות עמ’ קנב סעיף כ’) שמותר לכתחילה לתת לקטן לאכול פירות או תבשיל אורז וכד’ מחוץ לסוכה. ע”ש.
קודם כל, מצד אחד ודאי טוב שעשיתם שהתרחקתם ממנה, וכך תמשיכו לעשות, מכל מקום מצד שני יש לשמור על כבודה עד כמה שהדבר ניתן (וכמובן ה’ משלם בכפלי כפלים למי שמרבה שלום בעולם). ולגבי הבקשה שלה לבוא להתנצל, אם אין הדבר קשה והוא חד פעמי, מאוד מאוד כדאי ללכת והתנצל גם אם לא עשית כלום, אך אם זה עלול לגרום בעיות גדולות ולעורר את הרצון שלה לריב וכיוצא בזה, יש להמנע, ולשלוח התנצלות קלה בטלפון וכיו”ב. ברכה והצלחה.
יש להקל במקום הצורך, מכיון שגם בת יש לה דין שומרת, כמו שכתבו בהוראה ברורה הנדפס מחדש (בבה”ל בסוה”ס סי’ כ”ב ס”ג) שכ”ד מרן הגרע”י זצ”ל ומרן ראש הישיבה שיבדל לחיים טובים. ואף שבלילה מבואר בדברי הרמ”א (שם ס”ה) שצריך שומר נוסף, מכל מקום בשעת הצורך יש להקל בזה, כמו שכתבו בשעה”צ שם (אות קפ”ד).
לא מובן כ”כ מה ההיתר שאשה תטפל בנער טיפול שלפי הנראה אינו כרוך בפיקוח נפש. ואולי יש איזה פרטים שאינם כתובים. עכ”פ ללכת עם אחיו יש בעיה של ייחוד לדעת מרן הש”ע (אה”ע סי’ כ”ב ס”ה).
אין בעיה לקחת אשה ברכב, באופן שאין איסור ייחוד, ובדרך כלל אין איסור ייחוד ברכב, אם החלונות לא אטומים ונוסעים בשעות סבירות (אם יש שאלה פרטית בנושא, תשלחו שוב).
לגבי הספק אם חוששים להכשיל, איני רואה בזה בעיה כי האשה תגיע ע”פ רוב גם בלעדיך, וההסעה רק מקילה לה יותר את הדרך. וגם באופן שלא תגיע בלא ההסעה, אינו עושה איסור ממש אלא הרואה עושה איסור, ועליו מוטלת האחריות לשמור על עיניו.
מה שיותר יש לחשוש אם הנהג עצמו נכשל מזה, ובזה באמת יש לדון.
בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.