עדיין קשה לי, הרי הרשב״ם כותב ״אבל לך מחובר לפניו״. למה כוונתו ״לפניו״? לא סביר שכוונתו למילה שלפני המילה ״לך״, שכן אין החיבור למילה שלפני משנה את ניקוד המילה, אלא החיבור למילה שאחרי . במקרה שלנו שבפסוק ב' , ״לך״ ינוקד בקמץ תחת הלמד כיון ש״לך״ אינו מחוברת למילה ״ושמת״ שאחריה. אם כן, נראה לי שהמילה ״לפניו״ מתייחסת למיקום המילה בטקסט. המקום הראשון בו מופיעה המילה ״לך״ לפני כן, הוא בפסוק א' :נותן לך נחלה״. ואומנם, כאן ״לך״ קשורה ישירות לנחלה. זהו משפט אחד. נראה כביכול שכיון שגם בפסוק א המילה ״לך״ מוטעמת בטרחא, לכן ניקוד הלמד יהיה שווה בשני המקרים, היינו בקמץ, אבל אין הדבר כך. אומנם בשני המקומות ״לך״ מוטעמת בטרחא שהוא טעם מפסיק, את משקל הטעם שונה בשני הפסוקים. בפסוק ב' הוא מופיע במקום בו הפסוק מחולק לארבע (בהתאם לתוכן, לא לגודל) ואילו בפסוק א' הוא מופיע במקום בו הפסוק מחולק ל16, ולכן, למרות שבשני הפסוקים זהו אותו טעם מפסיק, הרי משקלו בתוך פסוק ב' כבד ממשקלו שבתוך פסוק א' ולכן אין הכרח שהניקוד אות הלמד יהיה זהה.