מקור למלה “עכשיו”
בספר אוצר השרשים הכללי בשורש עכשיו, כתב שהוא מושאל מלשון הפסוק “חמת עכשוב” שהוא סוג נחש והוא מהיר ומיידי.
ידוע הדבר כי לפי דעתו של רבי אברהם אבן עזרא, שוא אחר תנועה גדולה הינו שוא נח. לפיכך משקל הפיוטים שלו מוגדר לפי הכלל הזה. דוגמאות: - בפיוט "אגדלך", הלמ''ד של "קהלך" נקראת בשוא נח. - בפיוט "כי אשמרה שבת", הלמ''ד השניה של "לעולמי עד" נקראת בשוא נח. ואז המשקל נשמר. אולם בפיוט "קוראי מגילה", מסתבר שכדי לשמור את המשקל: - צריך לקרוא את הרי''ש של "קוראי" בשוא נע, כפי שיטת הרד''ק. - בסוף הבית השני, צריך לקרוא את הזי''ן של "עוזבי" בשוא נע, כפי שיטת הרד''ק, ואת הכ''ף של "ושוכחי" בשוא נח, כפי שיטת רבי אברהם אבן עזרא. האם ייתכן שרבי אברהם אבן עזרא כתב פיוט בניגוד לכללים שלו?
יש מאמר על שירת ספרד
מחכם אשכנזי
בחוברת "קולמוס" לחג הפסח (עתון משפחה)תשע"ה
שעמד בזה.