אם הבצק רגיל לחלוטין רק ערבו סוכר בבצק ומחמת כן ניכר המתיקות בלחמניה, דעת מרן הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א דמאחר ואין דרך לאכול בסעודה לחם מתוק חשיב כפת הבאה בכיסנין, ולא חייב ברכת המזון אא"כ קובע סעודה ולכן צריך להזהר לא להגיע לאכילת 3 ביצים(170 סמ"ק בערך 162 גרם) ויברך על המחיה. ואם אכל יותר זה, א"כ שימשיך לאכול 4 ביצים 230 סמ"ק(212 גרם)ויברך ברכת המזון לחשוש לדעת רבינו תם.
ואם לכתחילה רוצה לאכול שיעור גדול כזה צריך ליטול ידים ולברך על נטילת ידיים והמוציא לחם מן הארץ.
ודעת הגאון הרב משה לוי זצ"ל ברכת ה'(פ"ב הלכה מ) שלחמניה מתוקה דינה כלחם, דמה שאמרו כשמעורב הבצק בתבלין וכדומה הוי פת הבאה בכיסנין משום שאין דרך לקבוע על זה סעודה.
אבל יש אנשים בזמננו בשמחות מסוימות אזכרה ובר מצוה וכד' מביאים לחמניות מתוקות להמנע מברכת המזון. ומוכח שמביאים זה במקום לחם ממש. יוצא שדרך לקבוע על זה סעודה, ולכן פסק שברכתו המוציא, אם אוכל יותר מכביצה= 54גרם. למסקנא המיקל לברך מזונות ויאכל פחות מ 162 גרם, יסמוך על הראשל"צ שליט"א.
ויר"ש שרוצה לברוח מן המחלוקת יאכל פחות מכביצה, 54 גרם, זה בתערובת סוכר בלבד.
אבל אם מעורב מי פרות או ביצים וניכר הטעם יוכל לאכול עד 170 סמ"ק בברכת מזונות, ועל המחיה.