כיריים בפסח
אין חובה לקחת כירים חדשות, צריך לנקות אותם היטב ואח”כ לעשות להם הגעלה. ומכל מקום טוב שיהיו כירים לפסח.
1. האם מותר לשפוך נפט וכדומה על חמץ שנמצא בבית, ביו"ט של פסח, במקום לכפות עליו כלי, שהרי הוא לא נוגע בו.
2. והאם יש אפשרות להזיזו ע"י טלטול בגופו, שהרי טלטול בגופו מותר גם שלא לצורך.
1. אם אכן הנפט ייספג בו ויפסלנו מאכילה לגמרי – מסתבר שהדבר מועיל (לפי מה שכתב הרב משנה ברורה סימן תמ"ו סק"ג). ודוקא ביום טוב, אבל בשבת הנפט נחשב מוקצה.
2. מסתבר שהדבר מותר.
מאת: פלוני | תאריך: כ״ז בניסן ה׳תשע״ז – אפריל 23, 2017
לכאורה טלטול בגופו אסור גם כן כדין טלטול מן הצד, שאמרו הפוסקים שאסור (ריב"ש סימן תא, ביאור הגר"א תמו, וע' ערוה"ש תמו י), כיון שהוא לצורך דבר האסור (ומקורו בירושלמי פסחים ב ב). ולכאורה אם היה מותר לטלטלו בגופו לא משתמיט אחד מן הפוסקים לכתוב זאת, ואנו לא מצאנו שהתירו אלא רק כפיית כלי.
1. מהגמרא (פסחים ו' ע"א) שלא התירה אלא לכפות כלי על החמץ, אין ראיה לאסור טלטול בגופו, דאפשר שאם ידחפנו ברגלו לרה"ר אין בזה תועלת, שעכשיו אדרבא עלולים בני רשות הרבים להכשל בחמץ זה. ואמנם מהריב"ש (סימן ת"א) דמיירי כשחמץ נתגלגל מגגו של הנכרי לגגו של הישראל ואפילו הכי אסר לגלגלו חזרה לגגו של הנוכרי מוכרח שמחמיר בזה, אולם ייתכן שהריב"ש סובר כסברת החזו"א שטלטול בגופו אסור, אבל לדעת מרן הב"י (סימן שמ"א) להקל בזה, וכן דעת הרמב"ן ועוד (עיין מנוח"א ח"א עמ' ש"ל-של"א) והכי נקטינן
מאת: פלוני | תאריך: כ״ט בניסן ה׳תשע״ז – אפריל 25, 2017
דברי הריב"ש הובאו בכמה פוסקים, ובראשם מרן הבית יוסף. ומקורו טהור בירושלמי. ולא נמצא מי שחולק עליהם. ואי אפשר לומר שכולם סוברים להחמיר בטלטול בגופו. ומסתימת כל הפוסקים שחיפשו היתרים לטלטול ולא הזכירו היתר זה דבגופו, נ"פ שלא שמיע להו כלו' לא סבירא להו. וכנראה הטעם כדכתב הריב"ש משום דחמץ חמירא שהוא אסור בהנאה, ועוד שמא יבוא לאוכלו.
מדברי הריב"ש לא נראה כלל שיש שום חומרא בחמץ על שאר מוקצה לענין זה, ורק לטללו בידים "להדיא" (כלשונו) אסור משום שמא יבוא לאכלו, אבל לדוחפו בקנה (כגון בחול המועד) התיר.
עלינו לזכור שדברי הריב"ש שהביאם מרן בב"י, השמיטם מן הש"ע, ורבו האחרונים המצדדים דבכה"ג אין דעת מרן מסכמת לדבריו. בנוסף לכך, כלל נקוט הוא בידינו "סוגיא בדוכתא עדיפא" ובודאי שהלכות מוקצה נחשבות סוגיא בדוכתא לעניינו.
עכ"פ איני אומר קבלו דעתי ואם נראה לכת"ר שהדבר אסור ודאי אינו צריך רשות ממני להורות כן