משפחה שהבעל ממוצא ג'רבאי והאשה ממוצא תימני בלדי - האם מותר לאשה לאכול חגבים שיש בהם סימני טהרה על פי מסורת אבותיה (שהרי לכאורה, יש לה מסורת עליהם)?
אם אכן מותר לאשה, האם גם הבעל והילדים יכולים להיסמך על המסורת של האשה?
(למיטב זכרוני, מובא ב"ברית כהונה" שלאנשי ג'רבא היתה מסורת על תרנגול הודו ולאנשי תוניס לא היתה, ואעפ"כ אנשי תוניס אכלו תרנגול הודו על סמך המסורת של אנשי ג'רבא, וא"כ נידון דידן לא יהיה גרוע מכך ויוכלו הבעל והילדים לסמוך על המסורת של האשה).
לסיכום:
1. האם מותר לאשה לאכול חגבים על סמך מסורת אבותיה?
2. אם אכן מותר לה, מה הדין בבעלה וילדיה?
1. לאשה נראה שמותר, שאע"פ שקבלה מנהגי בעלה, מכל מקום כאן שהוא ענין של "מסורת" לא שייך לומר שנאבדה לה המסורת עם נישואיה. וקצת ראיה לזה מהמבואר ביורה דעה (סימן פ"ב סוף סעיף ד').
2. בענין העברת המסורת מעדה לעדה, אמנם יש דעות בפוסקים שהדבר אפשרי, אך מרן בשלחן ערוך (סימן פ"ב סעיף ה') כתב שיש לחוש לדברי המחמירים (ועיין שם באחרונים). ודברי הרב ברית כהונה שצוטטו בשאלה אינם מדויקים כל כך (עיין בברית כהונה יורה דעה מערכת ע' אות ה'). ועוד שאין ללמוד מעופות שלדעת הרבה פוסקים נאכלים על ידי בדיקת סימנים אף בלי מסורת, ואילו חגבים צריכים מסורת מדינא דגמרא. ומה גם שיש אוסרים (בעל אור החיים בספרו פרי תואר ועוד) החגבים הללו מן הדין (ולא רק מחוסר מסורת), "והם אצלנו כשקצים ורמשים" (לשון מרן רבי שאול כהן בנוכח השלחן אורח חיים סימן ר"ד, והובא בברית כהונה שם מערכת ח' אות ד').
אמנם שמעתי לפני שנים רבות ממרן ראש הישיבה נר"ו, שהעיקר כדעת המתירים את החגבים באכילה, אך איני זוכר אם הורה כן להלכה ולמעשה אף לבני שאר העדות.
Google