שלום וברכה לכבוד הרב. שאלה זו נוגעת הלכה למעשה. אם חתכו בצל (אדום) בסכין חלבית שאינו בן יומו ואח״כ הניחו את הבצל בבלנדר שבעבר כתשו בו בשר צונן עם בצל. והבלנדר אינו בן יומו. מה דין המאכל ומה דין הבלנדר. ראינו מה שכתוב בהוראה ברורה (צו סקי״א) דנקטינן כסתם מרן דאינו בן יומו שרי לאוכלו במין ההפכי. האם מותר לעשות כן לכתחילה (דהיינו להשתמש בסכין חלבית אינו בן יומו כדי לאוכלו עם בשר). ומה הפסק הרווח (של הספרדים) לענין זה (דהרי סו״ס יש מחלוקת מה דעת מרן [קג-ו]). בקשה: היות שהשאלה מופנת מכולל (כאן ברוקלין נוי יורק) שלומדים כסדר את ספר הוראה ברורה (בב״ח ותערובות) היינו מעדיפים שאחד מהמחברים או עורכים של הספר יענו תשובה כדי שהדברים יובנו מתוך דבריהם. ודבר נוסף נשמח לקבל מקור או עכ״פ נימוק. תזכו למצוות.
אני רגיל להורות להחמיר בזה לכתחילה, כלומר שלא יחתכו הבצל בסכין חלבית אם רצונם אח”כ לאכלה עם בשר (אע”פ שרוה”פ מקילים בזה, וכ”נ עיקר בדעת מרן אפילו בבליעת איסור גמור וכמ”ש בביה”ל סי’ קג ס”ו, ובאריכות יותר במחקרי ארץ ח”א עמ’ רכ”ב רכ”ה, מ”מ מידי מחלוקת לא יצאנו). אבל אם כבר חתכו הבצל בסכין חלבית יכולים לאכלו עם בשר.
וכשרוצה לכתשו אח”כ בבלנדר בשרי אפשר שיש להקל יותר דפשו לה טעמים טפי ואינו בשר ממש. והמחמיר לכתחילה גם בזה – תע”ב.
Google