תעניות לתשובה ע”פ הקבלה

אם אין מכירים את האשה וגם אין יודעים את שמה ואין בהם שירים פסולים – מותר.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).}

נאמר בפרשת כי תצא (כ”ד ט”ו): לא יומתו אבות על בנים וגו’ איש בחטאו יומתו. אין אדם נענש לא בעוה”ז ולא לעוה”ב חלילה, בעוונותיהם של אחרים. מ”מ נצטוינו בפרשת קדושים (י”ט י”ז): הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרו חז”ל (שבת דף נ”ד ע”ב): כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחא נתפס על אנשי ביתו וכו’ (ומאמר זה נכלל בכוות הפסוק ולא תשא עליו חטא). לכן צריך לשקול ריוח מול הפסד, כי כמו ששאלת בדורנו קשה מאד למצוא בחורה צנועה כנדרש, ומאידך מזה הטעם ממש ראוי שאדם לא יתעכב בשידוכין כי הנסיונות אינם מתמעטים. אלא הראוי לענ”ד לחפש בחורה שצנועה יותר מהרמה הממוצעת בציבור, ואחרי החתונה ועשית כחכמתך לשכנע אותה בדרכי נעם ובשום שכל להוסיף מעט מעט בצניעות. אם תשמע – מוטב, ואם לא – כבר אינך בכלל מי שאפשר לו למחות.

בהצלחה.

– לפי מה שאנו תופסים שהשוק (הנקרא ערוה) הוא חלק הגוף שבין הברך לקרסול, נראה שחיוב כיסוי חלק זה שייך גם בבית. וכ”פ בשו”ת מנחת יצחק ח”ו (סי’ י’).
– והמקילות בהז כנראה סומכות על המשנ”ב (סי’ ע”ה סק”ב), אבל מלבד שרוה”פ חולקים עליו, הנה גם לדעתו אין ההיתר הנדון הנ”ל ברור. ואכמ”ל.

א”צ שיהיו ברצף (ואדרבא מותר לפזרן וכמ”ש כיו”ב המשנ”ב סי’ תקס”ח סקל”א). ומסתבר שכל יום צריך קבלה לעצמו בנוסח הרגיל שבסיום תפילת העמידה (רק לא יאמר: “מעלות השחר ועד צאה”כ”, אלא: “משקיעת החמה היום עד צאה”כ למחר”) בשני הימים.

אם הנשים אינם צנועות ויש דרך אחרת אסור ללכת שם, ואם אין דרך אחרת או שהנשים צנועות והולכות לדרכן ישתדל לעקוף או לצדד, אבל עיקר האיסור הוא בתוך ד’ אמות.

אפשר להיות נהג ובד בבד לשמור את העינים, הרי הנהג אמור להיות שקוע ומרוכז בנסיעה. ורק יש חשש בעיקר מפני נשים לא צנועות שעולות, אבל בעקבות הנגיף הרי כבר אין גישה לנהג, ולא למלאות כרטיסים אצל הנהג וכו'. ויותר קל לשמור את העינים.

וליתר שאת אם חושש שבזמן הנסיעה מתי שלא צריך כ"כ ריכוז בדרך יש חשש לשמירת העינים, כדאי שישים קלטת של שיחות באמונה ודברי תורה קלים, וכל השקוע בתורה אין כ"כ חשש לתקלות ממקומות אחרים, מלבד זיכוי הרבים גם לכלל הנוסעים.

כמו כן, לענין חינוך ילדיו, כדאי שיבדוק איך מסתדר מצד אחד לא לאבד מקור פרנסתו, ומצד שני להספיק לחנכם, הרי גם משרה מלאה, 8 שעות, יכול להיות משמונה בבוקר עד ארבע אחה"צ, ומאז ועד הלילה יש סיפק בידו לשהות בביתו, ולחנך ילדיו, ואף להספיק ללכת לשיעור תורה יחד עם מנחה וערבית. והבא להטהר מסייעין בידו.

כל שאפשר לעשות מחיצה, עדיף, ואם לא, יקפידו לפחות לעשות שולחנות נפרדים ורחוקים זה מזה. ואף בבני הבית, צריך לדעת שגיסה הוא ערוה לכל דבר ונחשבת כאשה זרה לענין זה. ורק היכן שיש מעט אנשים, וכמו בשלחן שבת פשט המנהג להקל לשבת בשלחן אחד, כמובן כל אשה ליד בעלה או שהנשים בצד אחד והגברים בצד שני וכיוצא. ודברים אלו צריך זהירות תמיד, כל שכן בזמן שמחה שיותר עלולים לבא לידי מכשול חלילה, ובפרט שאז הנשים מקושטות (עיין להתוספות במגילה דף ל"א ע"א). ובחו"ל בג'רבא ואולי בעוד מקומות, גם נשות המשפחה בשבת רגילה לא היו יושבות כלל בשלחן עם הגברים (עיין בספר יהודה יעלה עמ' תר"ל). אלא שבימנו נהגו להקל בזה. וכל שזה משפחה ממש האחים והאחיות אין כל מניעה הלכתית, וגיסות וכיוצא, צריך זהירות שלא להביט עליהם, ולדאוג שיהיו קצת בצד או כל אחת עם בעלה וילדיה. אך כשכבר יש הרבה, וקשה להזהר, נכון לעשות הפרדה.

אסור (ציץ אלעזר ח"ו סי' מ' סוף אות י"ז)

אשריך שעמדת בניסיון, מרן החיד"א מביא דברי האריז"ל כי עם ישראל ירד למצרים כדי ללקט ניצוצות הקדושה שהתפזרו ע"י אדם הראשון במשך מאה ושלושים שנה שפירש מאשתו, והטעם שיכלו לצאת ממצרים קודם הזמן כי יוסף הצדיק עמד בניסיון וליקט על ידי כך ניצוצות קדושה יותר מאשר ליקטו עם ישראל במשך כל שנות עבודתם שם. ועיין בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל על שיר השירים שכאשר רצה הקב"ה לגאול את ישראל שיעלו לבנות את בית המקדש השני , אמר הקב"ה נראה אם יש בהם מי שעומד בניסיונות אגאלם ואם לא אשאיר אותם בגלות, וכיון שחנניה מישאל ועזריה עמדו בניסיון ולא השתחוו לצלם למרות שזרקו אותם לאש אמר הקב"ה אגאל את ישראל ע"ש.

והנה בוודאי הם לא ידעו באותה שעה שגורל עם ישראל כולו תלוי בידם. ולפעמים גורל של אנשים נוספים תלוי בעמידתו בניסיון

וזה ידע האדם רק לאחר 120 כמה אנשים הציל בעמידתו בניסיון

אשריך וטוב לך.

ועכשיו אפנה לשאלתך.

ובכן רש"י לא התכווין לומר שפירוש מלת פרע – גנאי לאשה נשואה שאינה מכסה את ראשה, אלא פירוש מלת פרע הוא גידול של שיער כמבואר ברש"י (במדבר פ"ו פסוק ה') ורבותינו מלבד שידעו הלכה זו שאשה נשואה צריכה לכסות ראשה מכך שקיבלו זאת כל תלמיד מפי רבו עד למשה רבנו עליו השלום. וכל אחד מעם ישראל ידע כי כל אשה מיום חופתה היתה מכסה את ראשה דור אחר דור עד משה רבנו . מלבד כל זאת כך מוכח מהפסוק כי אם הפסוק מצווה לכהן לגלות את שיער ראש אשה סוטה מוכח שעד עכשיו היה מכוסה. וכן כתב האבן עזרה הפשטן הגדול כדיו וזה לשונו "ופרע את ראש האשה יגלה. ולפי דעתי יוציא פרע כאשה שהיתה מכוסה עד כאן לשונו וכן כתב רש"י בכתובות (דף ע"ב סע"א)

אם שניהם רוצים, שניהם עזים. אין איסור ממש, אבל אין נכון כלל לנהוג כן, ואין זה דרך קדושה, אלא אם כן יש הכרח לדבר (כמו מעוברת והוא בעל בשר וכיוצא).