הקלה בהמתנה בין בשר לחלב

יש כאן דין נ”ט בר נ”ט בשעת בישול שנחלקו בו האחרונים, עיין בהוראה ברורה (יו”ד סי’ צ”ה סק”ח) שמעיקר הדין יש להקל, ושכ”פ מרן הגרע”י זצ”ל בהליכות עולם (ח”ז עמ’ פ’). בפרט שכאן זה עובר לסיר ולא עובר ישר אל האוכל, ובזה אפשר שגם המחמירים יודו להקל. [ומלבד זה באופן שרק אחד רותח בחום של יד סולדת אפשר שאינו בגדר שעת בישול].

יתכן מאוד שיצא מהחלב או מהבשר מחוץ למגש, ובזה ודאי שאין להקל. אבל גם אם נאמר שלא יוצא מהמגש כלל, עדיין אסור לעשות כן לכתחילה, על דרך מה שהחמירו הפוסקים שלא להניח שתי קדרות דבוקות אחת לשניה באחת בשר ובאחת חלב, וכמבואר ברמ”א (יו”ד סי’ צ”ב ס”ח).

אף שיש איסור אמירה לגוי שבות בכל האיסורים, כי כל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו, כמבואר בשלחן ערוך (או”ח סי’ ש”ז סכ”א ויו”ד סי’ רצ”ז ב’ ס”ד), מכל מקום בזה שגם הישראל עצמו מותר לו לתת נבילות וטריפות לפיו של הגוי, אין בזה איסור כלל, וכמו שכתבו התוס’ בבבא מציעא (דף צ’ ע”א ד”ה חסום).
אך לקנות בעצמו, אם זה בחנות ששם ידוע שמוכרים נבילות וטריפות יש חשש מראית העין שיחשבו שקונה לעצמו ח”ו.

זה נכון בכלליות שכל דבר שלא רואים בעינים אין צורך לחשוש לו, אלא שלפעמים רואים ולא שמים לב, ובזה צריך לדון בכל מקרה לגופו, לדוגמא התותים שהזכרתם, לא ידוע לי שאמר משהו בענין.

בכל השאלות ששאלתם יש להחמיר. ויש רק קולא מסויימת בשעת הדחק בלבד, וגם היא לא ברורה.

אם הפיצות נאפו ממש יחד, יש לאסור לאכול את הפיצה בתוך שש שעות לאכילת בשר. ולספרדים ראוי להחמיר שלא לאוכלה גם אח”כ, מפני שנאפתה עם חלבי)

אבל אם הפיצה נאפתה לבדה בתנור שהוא חלבי, אפילו אם היה התנור בן יומו, יש מקום להקל בזה. (אמנם יש מקום להחמיר גם כך אא”כ ניקה את התנור במטלית עם סבון ואח”כ הסיקו חצי שעה קודם אפיית הפיצה)

לא ניתנה תורה למלאכי השרת ונראה שלא התכוונו חז”ל לרגע כמימריה שבאותו זמן זה יחמיץ. באו לאפוקי משהיה ממש

ענבים אין שום דבר מיוחד לשטוף במים

בתותים סוג א’, צריך להוריד את העלה הירוק, להשרות בטיפת סבון עם מים למשך כ 3 דקות ולנקות כל אחד ואחד בעדינות

מבחינת הכשרות אותו דבר בדיוק .רק שני מאפיות שונות

א. המחלוקת אם זה נחשב מיחזי.
ב. אם יש להם כשרות טובה – אין הבדל. דעת מרן שליט”א ללכת אחר הנפח וכן דעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל. [דברי מרן שליט”א מבוארים בהרחבה בספרו ה’ נסי ח”ב ע”ש].