דקדוק בקריאת במה מדליקין

תשתדל שלא להדגיש את המבטא יותר מדאי.

למנוע מחלוקת שוטים

רבני הישיבה כן מתקנים על זה ועל עוד כמה וכמה טעויות ואכמ”ל. אגב, המילה “במה” הראשונה איננה בשוא אלא בפתח וסגול.

בספר משלי שעל ידי הישיבה המודפס במחזור חג השבועות יש געיא באות ב’, והקמץ רגיל.

הקו”ף בשוא, כך נוהגים. אם יקראו בקמץ תחת הקו”ף יהיה משמעותו קריאה.

בלשון תרגום וארמית, השוא שאחרי תנועה גדולה יתכן שהוא שוא נח כגון במלים שציינת. עיין מנחת שי (דניאל ו’, א’). הובא בסידורנו המדויק איש מצליח על המלה “בעלמא” שבקדיש שקודם ברכת יוצר.

אכן יש כמה מבטלים לכלל  של בגד כפת בראש מילה אחרי אהו”י, ואחד מהם זה כאשר המילה שלפני בגד כפת היא בטעם מפסיק (המבטלים הנוספים הם: מפיק, דחיק ואתי מרחיק).

רבנו מרן ראש הישיבה הביא בשיעורו השבועי (בית נאמן גליון 313) שהקשו את הקושיא הזו כבר, ואמר על זה בזה הלשון: “ואף על פי שאפשר ליישב ולתרץ [שדכו בא מלרע כיון שלפני כן יש תיבת או, וקשה על הלשון לומר ב‘ מנגינות סמוכות]. על כל פנים מי שיאמר שטו מלרע יש לו על מי

כתב מרן שליט”א (בספר קובץ מאמרים הנד”מ ח”ב עמ’ ש’) שאין כאן אות כפולה, כי האות שי”ן נצרכת בשביל השי”ן הימנית והאות סמ”ך נצרכת למקרה שכותבים בלי ניקוד. ואפשר לומר שהיה איזה הבדל דק ונשכח. ע”ש.

דעת מרן ראש הישיבה שהיא במלעיל, וביאר ברוחב בעלון בית נאמן גליון 313 (ובעוד מקומות)

בחולם