איזה מסכת כדאי ללמוד?

יש ספר מסורת המסורת של ר’ אליהו בחור, וכן יש ספר מבוא המסורה של ר’ יוסף קלמן.

נראה שיותר טוב ללמוד את הגמ’ ועליה את הב”י, וכן ברמב”ם להצמד אל הרמב”ם של הסוגיא (לפי המצויין בעין משפט נר מצוה).
כשלומדים בית יוסף א”צ לפתוח את הגמ’ אא”כ משהו לא מובן.

כדאי להשקיע בעיון. בעיון צריך ללמוד איך ללמוד, וכדאי כמה שיותר מוקדם, ואילו בקיאות שזה רכישת ידע אפשר תמיד בכל מקום ובכל זמן.
לגבי לימוד טור ובית יוסף, מומלץ מאוד לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א. איך לומדים? קוראים את הטור, ועליו את הב”י, מי שיודע ללמוד גמרא, אין שום סיבה שיתקשה בלימוד בית יוסף. וכדאי מאוד בשעה שלומדים לשים לב לסגנון הפסיקה של מרן הב”י, כך לומדים לפסוק הלכה.

לא ידוע לנו דעת מרן ראש הישיבה שליט”א בזה במפורש, אך בכלליות אין התנגדות לזה, רק שיש לדעת שלא כל הדרכה מתאימה לכל אדם, ולא לקחת כל דבר כהלכה למשה מסיני.
ספר דרך הקודש של הרמח”ל, לא ראיתי.

לימוד העיון שלנו שונה מהלימוד של הרב בן ציון וחכמי פורת יוסף זצוק”ל, מכל מקום עיקר העיון הוא שימת לב למה שנכתב ולרכז בזה את עיקר הלימוד, ובזה גם אנחנו שוים להם. [כמובן אין כוונתי לבאר כאן את כל שיטת הלימוד, יש על זה ספר שלם הנקרא “דרכי העיון” ממרן ראש הישיבה שליט”א].
אפשר להתקבל לישיבה גם אם באתם מישיבה תיכונית.

נראה מסוף השאלה שאתם מבינים שהנקודה היא לימוד גמרא או לימוד הלכה, ולא היא, עיון תוניסאי הוא ההבנה העמוקה והאמיתית של דברי הגמ’ המפרשים והפוסקים מתוך שימת לב שההבנה נכנסת טוב בפשט של המילים. זה אולי נשמע פשוט, אבל מי שיודע יודע שהרבה פעמים אנו מפרשים שלא כפי הכוונה.
יותר פירוט על שיטת לימוד זו תוכלו לראות בספר דרכי העיון של מרן ראש הישיבה שליט”א.

אם טוב לו ללמוד לאט ובעיון למה שלא ילמד כך? אדרבה זה הלימוד היותר טוב ומוצלח.
אולי יקבע איזה מעט זמן לבקיאות בתורה, וברוב הזמן יעסוק בתורה בדרך שהוא אוהב ומתחבר.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.

קודם כל יש מה שנקרא “שכר הליכה”, על המאמץ וההשתדלות לבא לשיעור תורה יקבל אדם שכר מלא מלא.

וגם לגבי השיעור עצמו כתבתם שהוא שומע את השיעור, א”כ מן הסתם הוא מבין קצת וקולט קצת גם כאשר הוא חולם, ועל זה הוא יקבל ודאי שכר. ואם יתאמץ אפי’ מעט להבין עוד קצת, יקבל על זה שכר פי מאה, כי טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.

תשתדל שלא להדגיש את המבטא יותר מדאי.

למנוע מחלוקת שוטים