מהי הברה?| תנועה ואות הם כגוף עם נשמה|

חיפש את המשקפים בכל מקום אפשרי, עד שגילה

1. קודם כל צריך לדעת שמי שמחפש כיצד

כולנו מחכים לגשמי ברכה בקרוב – זה הזמן

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

בשפה הארמית בדרך כלל שוא שאחר תנועה גדולה

סדרה חדשה, שלווה בארמנותיך, הדרכה מעשית וענינית לשלווה

בימים הסמוכים לראש השנה, ומעיקר הדין אם ברור

פרוייקט שימור מנהגי ישראל. תיעודים מדהימים שהגיעו אלינו

שאלה יפה מאוד והתשובה היא שהכללים בשפה הארמית

1) לפי הדקדוק שתיהם היו צריכות להיות בכף

אין הבדל, בדיוק כמו על ו – עֲלי,

ראשי פרקים: טבילת כלים בשבת, איזה כלי סעודה

מרן ראש הישיבה שליטא: מספר על ספרי אביו

נקודת מהשיעור: הריגת נביאי הבעל על ידי המלך

1. אילו הפ"א היתה מנוקדת בצירי או סגול,

הנה מעיקר הדין נראה שאין איסור בזה, כי

2 ספרי הבן איש חי על פרקי אבות

האות צד"י שמרן ראש הישיבה שליט"א מבטא, היא