לא ידוע לי על ראשונים שסוברים כן. עיין

אדם לא ידע את המתיקות של התורה עד

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

1. כידוע שהמנהג בארץ ישראל שלא מברכים על

טוב לשמוח בתורה ולהתגאות בה נגד הרשעים הכופרים.

כנראה "כל הבכור" כמו שקוראים בחוץ לארץ בשמיני

מה שעשה עשוי, וחלילה מלברך שוב אחר שיצא

ההלכה היא שאין להשאיר ספר תורה לבד, וצריך

מרן רבנו רחמים חי חויתה הכהן זצוק”ל |

אכילת בשר בערב התענית | עשרה בטבת יום

כמה בחורים קנו כרטיסים למסיבה ברעים שהייתה אמורה

חיזוק בימים האלה | הגיע הזמן למשיח |

מושב בן זכאי | הענווה של הרב |

ניקוד המילה ‘מר’ | כל מה דעביד רחמנא

ריקוד בשמחת תורה ברחובות | התורה האירה את

חמשה בטבת | חג בחגים לחסידי חב”ד |

מי שהולך לטיול בימי חג הסוכות האם יהיה

עם ביאורי הפיוטים, תזכורות חשובות בדקדוק הלשון, והלכות

ההושענות מבוארות, ובסופו מופיעים עשרות פזמונים לשמחת תורה.

אדם אחד הזמין 4 מנות קטרינג עבור הסעודה

'כוחו המופלא של רבי חי טייב בתפלה' –

הפסוקים כתבו היתר זה ביום שמחת תורה בשעה