שלום רב, להלן מענה לשאלותיך, אמנם כעת איני

בעת שהיה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל ילד, התחוללה מלחמת העולם הראשונה, שהביאה בכנפיה עוני ודוחק. אביו רבי רפאל ניצב בפני שוקת שבורה. מצבו הכלכלי היה עגום ביותר, ובלית ברירה נאלץ להפרד מהאי ג’רבא, ולנסוע עם משפחתו לתונס, לתור אחר מקור פרנסה. הסחורה שהביא עמו רבי רפאל, נקנתה בממון רב עקב המצב, וההצלחה האירה לו פנים. בכל יום שב היה לביתו עם כיס מלא זהובים אותם הרויח.

שמח הרב על השגחתו הפרטית של בורא עולם שגלגל בראש השנה רמון אל מתחת לספריה על מנת לזכות אותו להגיע לשלמות ההידור. בחדוה של מצוה, נגש למלאכה, והכין חרוסת טובה ומשובחת, מהודרת ומשוכללת לפי כל ההידורים המצויים בפוסקים.

שלום וברכה ותודה על שאלתך אסור לתת מלח

    סימן א' – בענין תשלום ההורים

הגמרא במסכת מעילה (י”ז ע”ב) מספרת שפעם אחת

ערבוב בין שני מושגים דומים אך שונים, והם אחדות ואחידות. "אחידות" משמעותה שהכל מתנהגים בצורה אחידה, חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר, ונראים אותו דבר. "אחדות" לעומת זאת, אין פירושה טשטוש וערבוב בין השונים, עדי הפיכתם למין יצור כלאיים

– יש טוענים לברך עליהן המוציא, מאחר ובשלב

מדוע השימוש בחגז הוא הפתרון הכי טוב לכיבוי

– איני יודע מהי רמת הנגיעות של השום,

בס”ד ג’ ניסן המנוסה התשע”ט לפ”ג. בענין ברכת

ברכה על פירות שנתרסקו | מה מברכים על

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

הכתם העיור | הליצנות – נשק עוקף הגיון

בספרו “נפש חיה”, מסביר הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ”ל

אמנם מותר להכות ילדים לשם חינוך כמבואר במסכת

ישנה מחלוקת בין חכמי ספרד לחכמי אשכנז בעיסה המעורבת

בשני האופנים ברכתם המוציא ששריה זו לא שינתה

חוקי בג”ץ נגד הפטור לבחורי הישיבות וחיוב תעודות

צריכה לנהוג בנתיים בכל דיני הרחקות שישנם בזמן

בודאי , שגם בנקוי יבש לא בהכרח שיורד

אמירת תיקון חצות בין שבועות לתשעה באב |

הפסק טהרה | שטיפה קודם הפסק טהרה |

תחלה, אשרייך, ואשרי חלקך, אשרייך שאת מתלבשת בצניעות,