לחמניית המבורגר במפעל שמים 50 קג קמח 7 קג סוכר 1קג מלח משפר/טריות 1קג קמו ביצה(חומר הדומה לביצה) 1קג מרגרינה 3קג מים 24 ליטר מה דינו? לגבי מזונות יש אדם שיגיד שמורגש המתיקות ויש שיגיד שלא!
ישנה מחלוקת בין חכמי ספרד לחכמי אשכנז בעיסה המעורבת בסוכר או דבש, מתי ברכתה המוציא ומתי ברכתה על המחיה, לפי חכמי ספרד כל שניכר טעם מתיקות בעסה צריך לברך מזונות ועל המחיה ואם לא ניכר מברכים המוציא וברכת המזון, ולאשכנזים גם כשניכר מברכים המוציא וברכת המזון. ורק אם הדברים המתוקים הם עיקר בעיסה יותר מהקמח אזי מבריכים מזונות ועל המחיה כמבואר בש"ע (קס"ח ס"ז) ונראה שאם יש אומרים שמורגשת מתיקות ויש אומרים שאין מורגשת מתיקות יש להחשיב זאת כעיסה שלא ניכר בה טעם המתיקות ולברך עליה המוציא וברכת המזון גם לספרדים בצירוף שיטת חכמי אשכנז.
וכל זה במאכל שנעשה לתענוג ואכילת עראי אבל חלות ולחמניות מתוקות שנעשו לקבוע עליהם סעודה נחלקו בהם פוסקי דורנו אם ברכתן המוציא וברכת המזון (עכ"פ כשאוכל מהם לפחות כביצה) כיון שלא נעשו לתענוג אלא על מנת לקבוע עליהם סעודה או כיון שניכר בהן טעם המתיקות ברכתם מזונות ועל המחיה, ונראה שהעיקר כהסוברים שיש לברך עליהם המוציא וברכת המזון וכ"ש מקרה שלנו שנחשב שלא ניכר בהם טעם המתיקות וכאמור.
ומלבד זאת יש לדעת שגם מיני עוגות וכיוצ"ב שמברכים עליהם מזונות ועל המחיה, אם אוכל מהם שיעור קביעת סעודה יש לברך עליהם המוציא וברכת המזון, ולפני כן ליטול ידים בברכה. ושיעור זה אינו גדול ובקלות מגיעים אליו בלי שימת לב והוא כשיעור 230 סמ"ק כחמשה – ששה בורקסים קטנים וכבר משיעור 170 סמ"ק נכנסים לספק גדול מה לברך תחילה וסוף על כן יש לשים לב מאוד לעניין.
מאת: פלוני | תאריך: א׳ באב ה׳תש״פ – יולי 22, 2020
בקשר לשאלה 18287 שלום הרב הגאון רבי דקל שליט"א, חודש טוב! לכאורה בהקדם יש לדון במי (בבן עדה"מ) שאינו טועם בחיק לשונו טעם מתיקות בכלל ואכל לחם מתוק (שלעדה"מ מברכים עליה מזונות) שכל העולם מרגישים בו טעם מתיקות - ונראה מכלל פשיטות לשונך דפשוט שהוא יברך מזונות דאזלינן בתר עלמא, ואולי יש לומר שאינו כ"כ ברור דאולי יש לדחות ולומר שאפי' הכי כן יברך המוציא כי סוף כל סוף הוא אינו נהנה מהמתיקות ולגביה הוא כלחם גמור - או דיש לומר שהיות שב"מציאות" הוא מתוק לכו"ע לא איכפת לן שהוא אינו מרגיש המתיקות ולכן יברך מזונות. ולכאורה אנו מוכרחים להוכיח או לכאן או לכאן בראיות ברורות. ובקשר לשאלתך הנ"ל שנחלקו בנ"א אם יש ללחמניית המבורגר טעם מתיקות, ופסקת שאפי' מי שמרגיש המתיקות הוא יברך המוציא ובצירוף דעת האשכנזים שיחיו שמברכים עליו בלאו הכי המוציא, לא הבנתי דברכיך כי סוף סוף הוא מתוק לחיכו! ועוד זה כעין ס"ס אחד בגוף הדבר במציאות ואחד בפסק ההלכה ובלאו הכי לא עושים ס"ס בדיני ברכות - ואיך יטול ידיו ויברך וגם איך יברך ברכת המזון?
נא לברר לי הענין. בהוקרה ובברכת כל טוב, דניאל פה עיר ליעדז, אנגלי' יע"א
ראשית נפלה טעות משמעותית מאד בהדפסת התשובה הראשונה. העיקר לענ"ד כהסוברים שמברכים המוציא וברהמ"ז על לחמניות שנעשו לקביעות סעודה. (הערת מערכת הטעות שנפלה תוקנה בגוף התשובה הנ"ל).
ולגבי אדם ששונה מכולם וטועם מה שכולם לא טועמים, ברור הדבר שלא יהיה הדבר תלוי לכל אדם בפני עצמו אלא יש נוסח ברכה למאכל כזה או אחר וכולם מברכים כך. לכן אם אצל רובם ככולם נרגש הטעם ונעשה לתענוג ואכילת עראי מברכים הספרדים מזונות ועל המחיה והאשכנזים המוציא וברהמ"ז. ואם נעשה לאכילת קבע מברכים המוציא וברהמ"ז אע"פ שניכר הטעם. וכשיש טוענים שמוטעם ויש טוענים שלא, מסתבר שנחשב שלא ניכר כי צריך שההיכר יהיה ברור אצל הרוב, ובצירוף שיש סוברים שאפילו ניכר מברכים המוציא, נראה ברור שכך יש לברך.
ולגבי הלחמניה הנזכרת בשאלה. איני מכיר אותה, צריך פשוט לדעת מהי המציאות, אם הרבה אנשים אומרים שאין בה טעם, אפילו שרבים אחרים סוברים שיש טעם יש לברך המוציא וברהמ"ז. ואם רוב ככל האנשים טוענים שיש בה טעם, צריך לברר אם נועדה לסעודת קבע כהלחמניות הרגילות שנמכרות בימינו ואז ברכתה המוציא או שנועדו לתענוג וברכתה מזונות.
Google