כל מה שדיברו בסימן מ"ב, זה לענין להניח

מדובר כאן שהוא תיקן את השם, ומה יועיל

שם טוב שווה מליונים, עשה למען קדושת שמך

כל יהודי, כאשר מקיים מצוה, הוא בורא לו מלאך העומד לימינו בכל צרה ככתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", וכל מלאך נברא בהתאם לכח המצוה ושלמותה. כמה שאדם זוכה לתקן יותר באותה מצוה, זוכה למלאך שלם ומושלם יותר.

בשו"ת יחוה דעת (חלק ג' סימן ל') נשאל

1) עיין בביאור הגר"א (סימן רצ"ד ס"ק כ')

מצוה גדולה יש בידך להחזיר בדחיפות את החמץ

בשלחן ערןך (סי' כ''ה סעיף י''ד) כתוב ביום

א. נהגו להקל לשתות מים בשעת הלימוד, כדי

כיון שתושב חו"ל הוא, וגם כעת אין בדעתו

אמנם קי''ל בעבר ולא???? נאסרו באכילה על כל

בגמרא סוטה איתא שאחר החורבן העולם עומד בזכות

אף שכמדומה ואין צורך להשיב על טענות כאלה

כל שאין ידוע אם הפקירו את הפירות, יש

א) לדעת רמזי הרוקח (פרשת נצבים) ותשב"ץ קטן

נטע רבעי שייך גם בזמן הזה כמ"ש בשו"ע