שאל את הרב

לפי זכרוני שאלו את מרן ראש הישיבה שליט"א ואמר שאין לזה מקור רק כך המסורת שלנו.

הנה מכיון שלא היה לו דרך אחרת להציל את שלו אלא בדרך זו ע"י הוצאה לפועל, שקודם צריך ללכת לעו"ד, אין זה אלא דעביד איניש דינא לנפשיה וכדאיתא בגמרא בבא קמא (דף כ"ז ע"ב), ונפסק להלכה בחושן משפט סימן ד' בהגה. נמצא שמה שפנה לעו"ד בהיתר פנה. ובלאו הכי יש פוסקים הסוברים שעורך דין אינו חשיב ערכאות כלל. ולכן עליו לשלם את ההוצאות של העורך דין.

הנה בנדון שלך מעיקרא שאלה ליכא, דלא שייך לומר שזו מתנה אלא רק שאלה או טובה, זאת משום שצריך להחזיר. ואפילו אם נקרא לזה מתנה ומתנה על מנת להחזיר הויא מתנה, כמ"ש מרן בש"ע חו"מ (סי' רמ"א ס"ו), זהו דוקא כשהוא מחזיר את המתנה לאחר הזמן שקצב בשלמותה, אבל אם לא מחזירה כלל נתבטלה המתנה, וכמו שסיים מרן את הסעיף. והנה גבי נתינת מתנה כתב בש"ע (סי' רט"ו ס|ו) שאם נותן שדה קנה המקבל את כולו, כלומר גם את בורות המים שבתוכה. וסיים הש"ע: כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש. ע"כ. ולכאורה אם נפרש הנדון דידן שזה מתנה ולא שאלה אולי באמת צריך לתת לו את המים, דהנותן בעין יפה נותן, וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ל"ח, אלא מכיון שהמים תלושים הם ואינם מחוברים לקרקע כמו אבנים או דקלים וכו' ואין המים בכלל השדה וכדאיתא בב"ב (עט:) מכר בור לר מכר מימיו. וכן נפסק בחו"מ (סי' ר"ך סט"ז). ולא עדיף מתנה ממכר, וכמ"ש הגר"א בסי' רט"ו סק"כ, ובנ"ד המים לא חוזרים כלל אל הבעלים, ואין זה אפילו מתנה ע"מ להחזיר שהרי ביקש להשאיל את השדה והתנה שיחזיר לו השדה בזמן מסויים ולא דיברו כלל על המים ויודע המבקש שבעל השדה עומד לשתול עצי זיתים בשדה אחת ובזה שיקח המים יסב הפסד ונזק, ואיך יאמר שזו מתנה. ועוד שלא דברו כלל על המים. לכן אינך צריך לתת לו מים.