שאל את הרב

השיעור הוא כמו שכתב מרן הש"ע (או"ח סימן קס"ח סעיף ו') שיעור שאחרים רגילים לקבוע סעודתו עליו. וכך סיים שם להדיא "ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו, אע"פ שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם". ע"ש. וכך נקטו הרבה אחרונים כרב חיד"א בספרו מורה באצבע וחזר ע"ז עוד בספריו שהשיעור לקביעות סעודה הוא ע"ב דרהם דהיינו שהשיעור הוןא קבוע כפי הרגיל אצל רוב בנ"א וכבר קדמו בשיעור זה הרב בית דוד בספרו (או"ח סימן פ"ב) וכ"כ שיעור זה הרב בא"ח (פרשת פנחס אות י"ט) והרב כף החיים (סימן קס,ח אות מ"ה). ויש עוד רשימה ארוכה ואם תרצה לעיין בזה ולרוות צמאונך עיין בספר חזו"ע על ברכות למרן עט"ר הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל עמ' נ"ט וס' ע"ש. וע"ע במ"ש בשו"ת כסף צורי הנד"מ (ח"א סימן ט') דבברכות אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ולא הולכים לפי האדם עצמו כמבואר בגמ' (ברכות לה:). עש"ב.

לענות אמן ראשי דנקרא מאותו ענין בשבח ה' הוא וחלק מהברכה. ומטעם זה יובן ג"כ שיכול הוא לשורר עם הקהל חלק מהברכה ללא שום חשש.

א. אינו מברך ברכה אחרונה כיון שבמציאות אינו שותה רביעית בשיעור זמנה.

ב. כך שמעתי אומרים בשם מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל.

– לדעת מוה"ר ברכת ה' (ח"ג עמ' שע"ו) יכול לברך עליה מזונות גם בתוך הסעודה כשאוכלה לקינוח. אבל למעשה עדיין לא יצאנו מידי ספק (ע' וקנה לך חבר התשס"ו סי' מ"ג), לכן ידחה את אכילתה לאחר הסעודה.

א. כיון שבהבדלה לא היתה דעתך לשתות ממילא כבר שסיים ההבדלה ורצונו כעת לשתות חייב לברך. גם אם רגיל אתה לשתות מים אחר כמה דקות ואין זו בדעתך לפטור בהבדלה צריך לברך דהו היסח הדעת וכדין בעה"ב בביתו שכתבו הפוסקים דמברך אם לא היתה דעתו על מין כל שהוא אף שהובא לפניו מיד אחר כמה דקות.

ב. אדם אינו יכול לכוון בשתית יין זו אפטור כל מה שאשתה עוד שעה וכדו' אלא אם דעתו לשתות כעת מיד אחר היין ולכן אע"פ שרגיל לשתות וידע שישתה כיון שלא כיון לפטור בברכת היין לא פטר המים וצריך לברך, ורק כשנמצא בסעודה נפטר בברכת היין כל מהלך הסעודה דהכל חד הוא אולם בפני עצמו כמו ההבדלה וכד' אינו פוטר אלא מיד.

א. גם כשאוכלים בארוחה שבירך עליה מזונות ונפטר מברכת הירקות מ"מ בנט"י לא נפטר דאין הדבר תלוי בברכה אלא שלא לאכול בלא נטילה

ב. לכתחילה צריך שלא לדבר כדי שלא יהא היסח דעת ומ"מ אם דיבר אינו צריך שוב ליטל ידיו.

ג. גם במקרה שאכל ירקות ועתה אוכל ירקות עם משקה צריך ליטול ידיו ויאכל הירקות ללא ברכה שוב ואחר הטעימה מן הירק הרטוב יכול דבר כמה שרוצה . 

כיון שניכר בין ענבים חדשים לישנים יש לברך עליהם שהחיינו. דרק פירות שאין ניכר עליהם כעין תפוחים וכד' אין לברך עליהם ועיין בש"ע (א"ח סימן רכ"ה סעיף ו') 

בתורה שבכתב של מו"ר מופת הדור זצ"ל כתוב רק מה שהבאת מספרו הליכות עולם שצריך לחזור שוב ולברך, אולם בתורה שבע"פ אמר הרה"ג רבי אהרון בוטבול שליט"א שמו"ר חזר בו והורה לו שאם נכנס לבית הכסא ויצא רגע לחוץ כיפת השמים אז לכו"ע צריך לחזור ולברך, יותר מזה לא ידוע שיש אומרים שנשאר בדעתו ויש אומרים שלא. ולענ"ד יש עיצה טובה שאדם רגע אחד לפני שמברך על המים או התה, יכויםן שעתו שמכוין לפטור את מה ששוטה עד כניסתו לבית הכסא וכך מחוייב אח"כ לחזור ולברך בשופי.

2. כיון שיצאת תחת כיפת השמים מהבית עד הישיבה א"כ ודאי שיש כאן שינוי רשות וצריך לחזור ולברך ולא מועיל שהבקבוק עימך, וכן ה"ה בנסיעה ברכב כמהלך דמי וודאי כשיוצא מביתו לרכב יצטרך שוב לברך וכן כשיורד מהרכב, אף אם נכנס תחת קורת גג [אא"כ מראש דעתו לפטור את מה שיאכל ברכב וכדו' מטעם סב"ל] וכן פסק המשנ"ב (או"ח סימן קע"ח ס"ק ל"ט) ועוד פוסקים וכן העלה בספר הלכה ברורה (ח"ט עמוד רכ"ט) ע"ש.

בצק שאפו בו בשר היינו כמין כוס ולכך כתב מחמת סב"ל לברך מזונות (אע"פ שלענ"ד יש מה להשיב וכן רבנו הגדול מרן הגר"ע זצ"ל בהליכות עולם פסק לברך המוציא והביא הרב הלכה ברורה שם ואכמ"ל) מ"מ לחם בעג'ין שם מדובר ששם בשר על הלחם וא"כ הלחם בפ"ע והבשר עליו ולא ממולא וע"כ כתב לברך המוציא דאין שם פת הבאה בכיסנין.

המשנ"ב (שם סק"ב) באר דהיינו אפילו שגמר מלאכול את הראשונים ובהלכה ברורה בשו"ת אוצרות יוסף (סימן ח') דן בזה בהרחבה והעלה שאם דעתו היתה בסתם לאכול לא יברך על מה שהביאו לו. ורק אם גמר דעתו בפירוש שלא לאכול עוד אז יברך על מה שהביאו לפניו, א"כ מדעת מרן ז"ל משמע שאין חילוק מאיפה הובאו ובכל מצב בסתם שדעתו לא לכאן ולא לכאן הדין הוא שלא יברך. ועדיף שתמיד יכויין בדעתו שאם יביאו עוד מאותו המין הרי הם נפטרים בברכתו הראשונה וכך יצא מידי ספק.