נסיון בהתאמה אישית

לעתים אדם חי בתחושה שאילו היה גדל בבית אחר או במשפחה אחרת, היה מצליח לעמוד בקלות בנסיונות החיים, ומה יעשה שגדל במשפחה קשה, בסביבה שאינה תומכת, עבר חוויות לא נעימות וכו'. תחושה זו גורמת לו להרגיש שאינו אשם במצבו ולא פעם להסיר אחריות.
 
אך לפי האמת, אין נסיון שרובץ לפתחו של האדם שאינו יכול להתמודד איתו. בגמרא ניסחו זאת כך: “לפום גמלא – שיחנא” (כתובות ק”ד ע”א), כלומר, לפי כח הגמל – המשא שמעמיסים עליו. אם הגמל צעיר – לא מעמיסים עליו חבילות גדולות. אך אם הוא חזק וגדול – טוענים אותו במשא כבד. כך גם האדם המקבל נסיונות: אם הגיע לפניו נסיון גדול, יידע שיש לו כוחות נפש גדולים ואדירים, מעבר למה שהוא חושב, ואין דבר העומד בפני הרצון.
 
וכך מובא במדרש בראשית רבה (פרשה לב): אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לִקּוֹשׁ עליהם אחת עד שהוא שוברם. ומי הוא בודק? בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקב”ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן. וכן יש ללמוד מהגמרא במסכת כתובות (ל”ג ע”ב): אמר רב אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא! ומדוע באמת לא ניסה הקב”ה אתחנניה מישאל ועזריה בנסיון המלקות? התשובה לכך מפני שהם לא היו עומדים בנסיון הזה. ועיין למהרש”א (ברכות ל”ב ע”ב, דיבור המתחיל 'נתמוטטו'), שבודאי יכול כל אדם להתגבר על יצרו. ע”ש.

בהקשר לזה, ידועה קושייתו של הגאון רבי יצחק אברברנאל זצ”ל (מגאוני ספרד ושר האוצר של המלך) מדוע ביציאת מצרים משה אינו מבקש מפרעה לשחרר את העם לצמיתות כפי רצונו האמיתי? מדוע הוא מסתפק בבקשה צנועה של שחרור לשלשה ימים, על מנת לזבוח לה' במדבר ולשוב למצרים?
 
ומיישב שגלוי וידוע לפני הקב”ה שפרעה לא היה עומד בנסיון של בקשה לשחרר את עם ישראל לחלוטין. היה זה מעבר לכוחותיו (שמעתי פעם הסבר לזה ממרן הגאון רבי מאיר מאזוז שליט”א, שבאותו זמן לא היה מושג כלל לשחרר עבד לצמיתות, ולא נדרש מפרעה לעשות דבר שהוא נגד דעת הקהל העולמית, ולשחרר עבדים שהם כבר דור עשירי בעבדות). עם זאת, לשחרר את עם ישראל לחופשה קצרה בת שלשה ימים – כן היה ביכולתו. אילו היה עומד בדרישה מזערית זו, לא היה מביא הקב”ה מכות על מצרים, והיה ה' שלב מלכים ושרים בידו מטה לבו לשחררם. כיון שפרעה יכול היה לעמוד בבקשה זו, ולא עמד בה, נענש בכל תוקפן וחומרתן של עשר המכות.