לאט אבל בטוח

הבהילות לבצע שינויים רוחניים בצורה קיצונית, לפעמים היא עצת היצר. הוא יודע שתהליך כזה הוא מתכון לכשלון, ולכן מכוון את האדם לחשוב רק על ההווה, וממריץ אותו “תהיה צדיק גמור, עכשיו!“. היצר הטוב, לעומתו, חושב על העתיד, לכן מציע לאדם התקדמות הגיונית ובטוחה שתוביל אותו למטרה בהדרגתיות.
 
כאשר אנו מחליטים להתקדם, ולדחוק את היצר הרע ממאחזי השליטה שלו, עלינו לזכור לעשות זאת באופן מבוקר ושקול, צעד אחר צעד, נדבך אחר נדבך, בדרך לשלמות. כך מתקדמים לאט אבל בטוח.

התגלות האלוקים למשה בסנה, היתה הפעם הראשונה שמשה רבנו קיבל נבואה. ובשל כך, מבאר רבנו בחיי, היא התנהלה באופן הדרגתי, כדי שמשה יתרגל בנבואה ויעלה מדרגה אחר מדרגה. בשלב הראשון משה רואה את הסנה בוער באש, הוא סבור כי מדובר בדליקה רגילה, אך כשמתקרב יותר הוא מגלה כי “הַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל”. משה מתבונן במחזה ומבין שמשהו חריג מתרחש לנגד עיניו. האש אינה יכולה להיות אש טבעית, אש רגילה מכלה קוצים. הוא סר לראות את המחזה – “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה”, ואז מתרחש השלב הבא: “וַיֵּרָא מַלְאַךְ השם אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה”, משה זוכה לראות את מלאך ה' בתוך האש. לאחר שהוא מתרגל לראיית המלאך – רק אז “וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה” – השכינה בעצמה מתגלית אליו.
 
ועדיין בשלב זה, לא היה משה מסוגל להכיל את המראה הרוחני הגבוה כל כך, כמו שכתוב “וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹקִים”, ומבאר הרמב”ם בספרו “מורה נבוכים” (ג, מה) שההתנהלות הדרגתית היתה גם ביחס למראה הנבואה עצמה, שכאן לא יכול היה להביט אלהאלוקים, ורק לאחר זמן הוא הגיע לדרגה של “וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט” (במדבר יב, ח), עד שמעידה עליו התורה “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים” (דברים לד, י).
 
רבנו בחיי מדמה זאת לאדם היושב זמן רב בחדר חשוך ואפל, שאם יצא בבת אחת מאפילה לאור גדול, עלול הוא לאבד את מאור עיניו. כדי לא להסתכן, עליו להסתגל לאור קמעא קמעא. וכשם שחושי האדם מוגבלים ואינם בנויים לשינויים קיצוניים, כך גם כוחות הנפש.

תהליך הדרגתי, מציין רבנו בחיי, התקיים גם כאשר נתן ה' את התורה והמצוות לעם ישראל. בשלב הראשון כשעם ישראל היו עוד במרה, נתן להם ה' מצוות בודדות כמו מצות השבת (שמות טו, כה), לאחר ארבעים ותשעה ימי הכנה הם קיבלו את עשרת הדברות במעמד הר סיני, ובמשך ארבעים שנה הם קיבלו את יתר המצוות. (ויש להוסיף כי גם ילד אינו מקיים ישר את כל המצוות. בתחילה מקיים חלק מהמצוות מדין חינוך, וככל שהוא גודל מוסיפים לו עוד מצוות, עד שבגיל שלש עשרה מתחייב בכל המצוות).
 
ובזה הוא מפרש את מה שאמר הנביא הושע: “וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה, לָדַעַת אֶת ה', כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ” (הושע ו, ג). אדם רוצה לרדוף את ה'? צריך לדעת איך לעשות זאת. קודם כל “ונדעה”, לדעת שכדי למצוא את הבורא באמת, צריך “לרדוף” אחריו באותו אופן שהשחר “רודף” את החושך – השחר מפציע אט אט עד שמאיר את כל העולם.

אם משה רבנו ועם ישראל במתן תורה נזקקו “לתקופת הסתגלות” כדי להגיע למצב רוחני גבוה יותר, קל וחומר אדם רגיל שאינו מסוגל לעשות 'קפיצות דרך', לחולל מהפך רוחני ולגרום לשינוי בחייו בתהליך מהיר. (מתוך “אוצרותינו” כתב יד).