אם ראית גנב ותירו’ץ עמו

איש עני בדרך הלך לו, חפוי ראש וכפוף בצר לו. פסע בין שדות אולי א ימצא איזו 'שכחה', והיתה לו הצלה והרווחה. ואולי יקח קימעא איתו, להביא טרף לביתו. מן המצר, כשמר לו וצר, וישא עיניו וירא- והנה שדה רחב ידים של בצלים, מרהיבים ביופיים וגדולים. יפי תואר ויפי מראה, והאיש משתאה. ויאמר בלבו, מה יעשה בעל השדה בכל אשר בו. וירא כי לא יכול, גם למכור וגם לאכול. א”כ לא יגרע אם אקח איתי, קימעא באמתחתי. חלילה לי לשלוח יד בשמנים, וכי נתתי שלמונים?! אלא אקח מן הרזים ומן הכחושים, מן השדופים ומן התלושים. ולמה יאסר? הרי זה נהנה וזה לא חסר. אחר שמשכו היצר במתק שפתיים, וכשיש מנה רוצה מאתיים. וכיון שנתן היצר רשות לקבל, ובשדה לחבל, אין מבדיל בין שמן לכחוש, ומהכל החל לתלוש בלי לחוש. בעודו ממלא, והנה בעל השדה עולה. וירא איש זר בא בתחומו, ושם בכליו בצלים לתומו. ויקצוף בעל השדה וחמתו בערה, ויאסור רכבו וסר אליו במהרה. וירא הגנב כי כלתה אליו הרעה, ואין רשע שאין לו שעה. מיד נפל והחל מתגלגל על שדה הבצלים, וכשהגיע לעפר נעצר בתום הגלגולים. ויגש בעל השדה ויזעק זעקה גדולה, גנב! גנב! מדוע תעשה עוולה. ויען הגנב: למה בלא משפט תחרוץ דיני, הרי חף מפשע אני. כי לפתע באה רוח סערה ונשבה, ואני אנה אני בא. בכח גדול נטלה ונשאה אותי על השדה, ואין מידה מציל ופודה. זעם בעל השדה: לפחות בקלקלתך תודה! כי לו היה כדברך! והצדק איתך, כיצד הגיעו הבצלים לאמתחתך??? ענה לו הגנב החרוץ, על זה עדיין אין לי תירוץ… פעמים שאדם מלא בתירוצים, תואנות וטענות בקרבו מתרוצצים. ויאמר כי הוא צדיק וישר, אך כעת אי אפשר. פעם המקום ופעם השעה, יחפש ויתרץ למה טעה. שער התירוצים לא ננעל, אך צדיק מה פעל?