סירוב פקודה!

קוראים אותו במנחה של כיפור, ולא כולם ממש בפוקוס אז אנחנו לא שמים לב בכלל עד כמה הוא לא נתפס. במהותו זה ספר וויכוח נוקב, הכי נועז ומטלטל ומזעזע שיכול להיות, סיפור שבו ה' מצוה משהו לנביא, והנביא מוכן למות העיקר להפר פקודה!!!
 
אתם תופסים? נביא, שנזדכך והגיע לדרגה, שכל חייו קודש לידבק בה', שכולו השתוקקות לשמוע את קולו, כשמגיע הרגע והוא מקבל נבואה והוא שומע קול אלוקים חיים, הוא מפר פקודה, עושה ההפך, ולא אכפת לו מכלום, שאלוקים יגיד מה שהוא רוצה, אני עושה, מה שאני חושב! ואגב הוא גם מוכן לשלם את המחיר, יהיה מה שיהיה!
 
שנביא הולך ראש בראש עם מי שאמר והיה העולם, זו רמת חוצפה שאי אפשר בכלל לשמוע עליה, אומץ מטורף. יותר מזה שלוות הנפש שלו כשהוא עושה את זה, היא בלתי נתפסת, הוא אומר לאלוקים תהרוג אותי, אני לא בעסק, אתה רוצה, תחנוק אותי תטביע אותי, מה שאתה רוצה, אני לא כאן, אני לא בעסק!
 
מי שישמע מה כבר ה' ביקש ממנו, אולי ה' ביקש מהפציפיסט שלנו להפציץ בית יתומים מלא ילדים? לא! הוא בסך הכל ביקש ממנו להזהיר את נינווה שיחזרו בתשובה.
 
אפילו אחרי שה' הוציא ממנו בעינויים את מה שהוא רצה, אחרי שהוא הכריח אותו ללכת לנינווה, אחרי הכל, כשהשליחות מצליחה, והם חוזרים בתשובה, יונה מקים אוהל מחאה… ומבקש למות, למה? כי ה' הצליח…
 
שימו לב לפרץ הרגשות ועוצמתם: “וירע אל יונה רעה גדולה וייחר לו… ועתה ה' קח את נפשי ממני, כי טוב מותי מחיי” – הוא בעצבים כאלה שהוא מוכן למות, והקטע שהכי מתסכל אותו, זה שהוא ידע מראש שזה מה שהולך להיות…
 
“ויאמר אנה ה' הלא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קידמתי לברוח, כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה” – הוא אומר לה', הרי אני מכיר אותך, יודע כמה קל לשנות את דעתך, הם יבקשו ממך סליחה ואתה תסלח להם!
 
הנביא, שהוא פסגת השכל האנושי, לא מצליח להבין את מצות התשובה, ומתקומם נגדה בכל לב, השכל האנושי לא מסוגל לתפוס את עומק הסליחה של ה', הוא לא באמת מבין, וממילא הוא לא באמת מאמין.
 
ויותר מזה, לא רק זה שהוא לא מבין ולא מאמין, הוא גם מתנגד. באמת שמצות התשובה היא לא מובנת, כשהנביא מסביר לעם על מצות התשובה, העם עונה במשפט מחץ “לא יתכן דרך ה'”, זה לא הגיוני מה שאתה אומר.. לא יתכן דרך ה', למה?
 
כדי לענות על השאלה, מדוע אנחנו לא מבינים את עומק הסליחה, כדאי שנדע מה כלול במצות התשובה.
 
בסך הכל במצות התשובה אומרים לנו, תן הצהרת כוונות, תגיד מה אתה רוצה להיות, לאיפה אתה רוצה להגיע, זה הכל? כן זה הכל!!! כמובן שזה צריך להיות באותם רגעים אמיתי, אבל לא יותר מזה.
כולנו יודעים, שהרבה מאד פעמים הרצון הזה לא מצליח, והוא בדרך כלל לא מחזיק הרבה זמן, הרי לא שמעתם על נינווה המעטירה והצדיקה, במקרה של נינווה התשובה החזיקה מעמד ארבעים יום ולא יותר, ובגלל זה יונה נכנס לאטרף, הרי הוא יודע מראש שזה לא שינוי אמיתי לעומק שיחזיק מעמד…
 
יונה אמר לה', אני כל כך אוהב אותך, שאני לא מסוגל ללכת ולעשות ממך צחוק, פשוט לא מסוגל, אני מוכן למות, אבל אל תצפה ממני ללכת ולעשות ממך בדיחה, הרי זה היחס שנקבל בהתנהגות שלך, הם יזרקו כמה מילים, ואתה פשוט תקנה את זה, אז בבקשה אל תתן לי לעשות ממך כזה תמים… שמחכה למילים, אני מוכן להתאבד על הכבוד האבוד שלך… זה לא עזר ליונה, כי ה' לא רוצה שיתאבדו על הכבוד שלו.
 
אבל זו האמת, ה' מחכה בסך הכל למילים, למילים אמיתיות שמבטאות רצון אמיתי ופנימי, אבל מילים, “קחו עימכם דברים ושובו אל ה'”. המילים האלה הם מדרגה להבנה, הם ההתחלה שבה האדם מתחיל את השינוי, ה' אומר מפורש תביא כמה מילים, זה כל מה שאני רוצה ברגע זה. למה מילים כל כך חשובות?
 
רבי נחמן אומר, שהבעיה עם העוון שהוא חקוק על העצמות שנאמר: “ותהי עוונתם על עצמותם”, וכשאדם מתוודה הם יוצאים מהעצמות, שנאמר: “כל עצמותי תאמרנה”, והביאור בזה כי אדם שחוטא מרגיש שהחטא הוא חלק בלתי נפרד ממנו מן האישיות שלו, הוא והחטא זה אחד, ואי אפשר להפריד את זה, החטא אצלו בעצמות, בתוך העצמיות שלו.
 
הוא חושב שבלי החטא חייו אינם חיים, הוא והחטא חד הם, אבל כשהוא מדבר ומוציא את האמת הפנימית שלו החוצה, שהוא היה רוצה דברים אחרים, הוא סוף סוף יכול לראות את החטא מבחוץ לא כחלק ממנו.. הוא סוף סוף מסוגל להבין, יכול להיות גם אחרת, מספיק שתאמר ייתכן, ייתכן שאחרת יהיה יותר טוב.
 
כשמשה רבינו מצוה על התשובה הוא אומר: “כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו” – זה קל וקרוב, ממש בפה, תגיד, תדבר, תבקש, בפיך, ומשם כבר הדברים יחלחלו אל הלב, ומשם אל עולם המעשה, ופתאום, פתאום אתה גם תוכל לעשותו.
 
לא סתם קוראים במנחה של כיפור את ספר יונה, יש שם הרבה היבטים חשובים, אבל ההיבט החשוב מכולם בעיני הוא, שאם מילים זה מה שהציל אותם, למרות שהיה ברור שזה לא יחזיק מעמד, אז גם אם אנחנו לא באמת מבינים, בואו פשוט נזרום עם אלוקים, נגיד לו מה קורה בלב, לאן אנחנו רוצים, גם אם זה נראה לנו משונה, פשוט נאמר, משם זה כבר יזרום לחיים.
שנזכה גם אנו לחזור בתשובה שלמה!