הלכה יומית ממרן ראש הישיבה שליט”א – תשפ”ד
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי א’ ניסן התשפ”ד*
*נושאי ההלכה:* א. מה הטעם שבג’רבא היו נושאים את כפיהם דוקא בר”ח ניסן? ב. “כיצד מברכין?”. ג. מנהג האשכנזים בברכת האילנות.
היום מתחילים לקרוא פרשת הנשיאים, עד י”ג בניסן.
יום ר”ח ניסן, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שעשו נשיאות כפים. כתוב (ויקרא ט, כב): “וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם”. הגמ’ אומרת (שבת פ”ז ע”ב) שבאחד בניסן ראש השנה לברכת כהנים. בזה הסברתי את הטעם לזה שבחו”ל – בג’רבא, לא היו עושים ברכת כהנים כל השנה כולה חוץ ממוסף של שבת (ואולי בימים טובים כן), אבל בר”ח ניסן עשו. מה ההבדל בין ר”ח ניסן לכל ראשי חודשים? אלא ראש חודש ניסן זה יום הראשון לנשיאות כפים. לפניו לא עשו כן.
כאשר הוקם המשכן, נאמר: “וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם”. למדו מזה שאדם שהוא מברך ילדים או תלמידים וכדומה, ישים שתי ידיו על ראשם. אבל זו לא ראיה. כי אצל אהרן זה היה נשיאות כפים, אבל אנחנו כאשר מברכים יד אחת מספיק. ויש אומרים (בשם הגאון מוילנא) שאפילו יש קפידא שלא לברך בשתי ידים, רק יד אחת בלבד. אבל מי שנוהג בשתי ידים, יכול להמשיך. כתוב (במדבר כז, כג): “וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ”, נהג בו עין יפה (ראה שם ברש”י ד”ה ויסמוך).
אחרי פרשת הנשיאים אנחנו הולכים לברך ברכת האילנות. ברכת האילנות, לא כתובה בספרי האשכנזים. כי אין להם אילנות בניסן, יש להם רק בתשרי. אז שיברכו בתשרי. מה לעשות?… אבל עכשיו גם הם ילמדו לברך בניסן, ועושים מזה תעמולה גדולה… כל מי שמברך על האילנות בר”ח ניסן, תבוא עליו ברכה ועשר ברכות.
לצפיה ללא הורדה
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני כ”ב אדר ב’ התשפ”ד*
*נושאי ההלכה:* א. מעשה נדב ואביהוא.
העניין של נדב ואביהוא, לא מובן כל כך. יש חכמים שאומרים שהם עשו כדין, כתוב: “וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ” (ויקרא א, ז), ודרשו חז”ל: אע”פ שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט (עירובין ס”ג ע”א). ויש אומרים שהיו שתויי יין. מה הרמז? אח”כ כתוב “יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ” וגו’ (י, ט). יש בזה כמה פירושים. כשיש הרבה פירושים – סימן שהדבר לא ברור אלא יש בו הרבה ספיקות.
המגיד מדובנא נתן משל בזה. אמר: משל לעיר חדשה שהמלך ראה שלא חסר לה שום דבר, יש בה הכל, גינות ופרדסים, הכל. היה חסר בה רק רופא. המלך הביא רופא טוב, רופא מובהק. אמר: “הנה, מי שיש לו איזו בעיה – ילך לרופא הזה”. והרופא הזה ראה שהעם אומרים: “עכשיו מותר לנו הכל. נוכל להשתכר, נוכל לעשן, נוכל לעשות הכל… הרופא הזה יעשה מה שירצה”. אבל הרופא ראה שזה מביא להדרדרות. אז בא אליו מישהו עם כאב קטן של דלקת, והוא נתן לו תרופה, ונפטר. ותהום כל העיר: “מה קרה? דלקת קטנה, שאפילו הרופאים הפשוטים יודעים לתת לה אנטיביוטיקה. ואתה רופא גדול, ככה תעשה?!”. אז הוא הסביר למלך, אמר לו: “שמעתי שהעם סומכים עלי. אומרים: מותר לנו לאכול אפילו ב”מ סם המוות, מותר לנו לאכול, יש לנו כאן רופא. אבל לא, צריך להזהר! כל אחד צריך להזהר לא לקחת דבר שהוא מסוכן, ואם יקרה מקרה – אז פעם אחת אני אטפל בו, אבל הם חושבים שבידי לעשות הכל, אני לא מחיה המתים”.
היה מעשה לפני מאתים שנה בגרמניה. היה יהודי אחד רופא שמו מרקוס הרץ. היה לו עגלה יפה, ועל העגלה הוא כתב מ’ ה’ – ראשי התיבות של השם שלו. בא אחד להקניט, אמר לו: “מ’ ה’ – זה מלאך המות? אתה כותב על העגלה שלך מלאך המות”. אמר לו: “מ’ ה’ – זה מחיה המתים”. כלומר, אתה חושב שאני הורג אנשים. לא, אלא להיפך – אני יכול להחיות מתים. אבל לא מתים ממש, אלא אנשים שהם נטו עד שערי מוות.
לכן כל אחד ואחד צריך להזהר. לא שיכשל ואחר כך יביא קרבן, אלא מלכתחילה יזהר שיעשה רק דברים טובים.
לצפיה ללא הורדה
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון כ”א אדר ב’ התשפ”ד*
*נושאי ההלכה:* א. מכירת חמץ לגוי.
מכירת חמץ שנהגו בה היום כולם, זה לא מפורש בגמרא או בראשונים. הראשון שפסק אותה היה הרב ‘בית חדש’ (סי’ תמ”ח). הרב ‘בית חדש’ היה גאון גדול. הבעל שם טוב אומר: שלושים יום קודם שנפטר ה’בית חדש’, הודיעו בגיהנם שצריכים לצנן את הגיהנם. כי ה’בית חדש’ אמר שהוא יוציא איתו כמה וכמה נשמות שאפשר לסנגר עליהם. אז כדי שהוא לא יסבול מחום הגיהנם, ציננו וקררו את הגיהנם בזכותו ובגללו. וה’בית חדש’ אמר כמה דברים חדשים, למשל הוא התיר את ה”חדש” בחו”ל, היה ויכוח גדול על זה.
והוא תיקן מכירת חמץ. למה תיקן מכירת חמץ? לפני כן לא היה את הדבר הזה, אלא כל אחד מה שיש לו בבית, כלים בלועים בחמץ של כל השנה – שמים אותם שם בבוידם וזהו. אבל אח”כ היו כאלה שהפרנסה שלהם מהחמץ – יש להם חנות שהם מוכרים בירה, והבירה היא חמץ גמור! מה לעשות? אז הוא עשה תיקון שימכרו לפני פסח את כל החמץ שברשותם לגוי (ראה שם ד”ה ובמדינותינו), גוי שהוא נאמן להם, שהוא מכיר אותם, שלא יגנוב אותם – יקח את החמץ הזה כל מה שיש בחנות. כותבים שטר, וגמרנו. והגוי משלם לו על החשבון: “החמץ הזה שווה – 100,000, תן לי 5,000 על החשבון. והשאר אחרי פסח”. כשיבוא אחרי פסח, יאמר לו: “מה עם השאר?”, יאמר לו: “לא מצאתי קונה. אתה חושב שאני מיליונר?! אני לא מיליונר. חשבתי שאני אמצא קונה והנה אין קונה. אז אני מחזיר לך בחזרה”. מוכר ואח”כ מוכר, זה מכירת חמץ.
היום יש הרבה שלכתחילה מוכרים את החמץ, ואין להם חמץ בבית. אבא ע”ה היה מוכר שני קילו של סולת במיוחד לפני פסח, היה מוכר אותם לאיזה גוי שהיה בסביבה שלנו, והוא יודע: “אני מוכר לך אותם, תעשה בהם מה שתרצה”. אבל הגוי יודע, זה – לא נוגעים בהם. אחרי פסח יעשו מזה קוסקוס (ראה בספר ה’ נסי ח”ב עמ’ נ”ג הערה 11). למה? משום שהמכירה של תונס לא כל כך טובה, הם מוכרים את החמץ אצלם בתוך הבית. הם מוכרים, ואח”כ יבוא מישהו מאחורי הגב, יאמר לו: “אתה יכול להביא קצת חמץ?”, “כן, תכנס משם”. וגם בארץ עושים את זה… לכן אנחנו מוכרים דברים שיש בהם חמץ גמור. אנחנו מוכרחים למכור אותם, כדי שנוכל להשתמש בהם אחרי פסח, אז מוכרים אותם לפני פסח.
ומזה למדו אח”כ את המכירה של השמיטה. שנה שעברה אתה הולך ברחובות ואתה רואה הרבה שלטים גדולים: “כאן שומרים שמיטה!”, “כאן שומרים שמיטה!”, “כאן שומרים שמיטה!”. בן פורת יוסף, אכשור דרי. ומה יצא מזה? מלחמה איומה יש בדורנו, לא יודע מאיפה באה המלחמה הזאת… לא מהשומרי שמיטה ודאי. אלא מאנשים שהם זרקו את הכל, זרקו את התינוק עם האמבטיה, ולא השאירו להם כלום… ה’ יזכה אותנו, ויחזיר אותנו בתשובה.
אבל מי שיש לו חמץ ממש בעין, לא כדאי להשאיר אותו ככה בבית. יאמר: “שמתי אותו בפינה, וכתבתי שם ‘חמץ'”. לא, חמץ גמור – אין לדבר סוף. אלא בחמץ גמור צריך ללכת לרב של העיר. פעם היו הולכים לגוי, מה היו עושים? אומרים לגוי: “הריני מוכר לך את המפתח”. מה שווה המפתח הזה? אתה מוכר מפתח?! אתה מוכר חמץ! מפתח זה בשבילו מפני שאם ירצה יוכל לפתוח. והיו גוים רמאים, לוקחים את המפתח, פותח את החנות ושותה “וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן” (דברים לא, כ). אז עשו כל מיני תקנות. אבל זו המכירה – מכרו את החמץ.
ואח”כ בבית ישים אותו בפינה, ויסגור עליו! אנחנו סוגרים את החדר של החמץ – סוגרים אותו לחלוטין. והמפתח בידי או ביד הבת שלי. אף אחד לא יכנס שם, זה חמץ, זה מכור! חמץ מכור! והולכים לרב (אנחנו מוכרים דרך הרב חיים דרור שיהיה בריא), ובמוצאי פסח אנחנו קונים ממנו בחזרה את החמץ. זהו.
לצפיה ללא הורדה
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי י’ אדר ב’ התשפ”ד*
*נושאי ההלכה:* א. “שָׂשֹׂן – זו מילה”.
“לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר” (אסתר ח, טז). הגמרא אומרת (מגילה ט”ז ע”ב): “אורה – זו תורה, שמחה – זה יום טוב, ששון – זו מילה”. מה הקשר “ששון זו מילה”? מה זה קשור? אלא שיום פורים זה יום המילה של משה רבנו. משה רבנו – נולד בשבעה באדר, ופורים זה יום המילה שלו.
וגם “שָׂשֹׂן” כתובה חסר וי”ו. למה? הגמרא בכתובות דף ח’ ע”א אומרת: בברית מילה לא אומרים “שהשמחה במעונו”. בחתונה אומרים: “נברך אלוקינו שהשמחה במעונו”, ואילו בברית מילה – לא אומרים. וכי אין שמחה? הגמרא אומרת: יש שמחה, אבל התינוק בוכה – “צערא לינוקא”. מכיון שיש צער לתינוק, אז לכן לא אומרים “שהשמחה במעונו”. לכן הפסוק רמז את זה – “וְשָׂשֹׂן” בלי וי”ו, כי ה”ששון” חסר. את זה אמר גם רבי חיים קנייבסקי (אני אמרתי את זה. ומצאתי אח”כ שאני כיוונתי לדעתו).
לצפיה ללא הורדה
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי ט”ז אדר ב’ התשפ”ד*
*נושאי ההלכה:* א. לא להתחיל מלאכה קודם בדיקת חמץ. ב. מדיני הברכה, והאם יש לברך “שהחיינו”.
(בן איש חי פרשת צו ש”א הלכה ד’–ה’).
*לֹא יַתְחִיל שׁוּם מְלָאכָה, וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּבְדֹּק* בליל ארבעה עשר בניסן. יש הרבה שלומדים, ואומרים: “אין דבר, אין דבר, אני אזכור”. לא! אל תעשה את זה, לא מלאכה ולא לימוד. *וּטְעִימָה בְעָלְמָא, לֶאֱכֹל פֵּרוֹת אוֹ פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה פַּת, מֻתָּר קֹדֶם בְּדִיקָה*. לפעמים (כשחל פסח במוצאי שבת) הבכורות נמצאים בתענית, והתענית באה מוקדם – בי”ב ניסן, ולפני הבדיקה הוא חלש, מותר לו לאכול פירות או פחות מכביצה פת. ואדם כמוני שפירות אסורים לו, אז לא יאכל פירות, אלא יאכל משהו אחר. *וְגַם אִם יֵשׁ לוֹ עֵת קָבוּעַ לִלְמֹד, לֹא יִלְמַד עַד שֶׁיִּבְדֹּק*.
*קֹדֶם בְּדִיקָה יְבָרֵךְ: “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ”*. ולמה לא אומרים “על בדיקת חמץ”? *לְפִי שֶׁהַבְּדִיקָה הִיא צֹרֶךְ הַבִּעוּר* כי הבדיקה היא בשביל הביעור. במיוחד לפי מה שנוהגים בחוץ לארץ – בג’רבא, שמיד אחרי הבדיקה עושים ביעור. *וְאַף-עַל-גַּב דְמִצְוָה זוֹ הִיא בָאָה מִזְּמַן לִזְמַן, אֵין מְבָרְכִים עָלֶיהָ “שֶׁהֶחֱיָנוּ”* – כי לשרוף אוכל, זה לא שמחה גדולה. אבל *מִיהוּ, כָּתְבוּ הָאַחֲרוֹנִים: אִם נִזְדַּמַּן אֶצְלוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ פְּרִי חָדָשׁ, יְבָרֵךְ עָלָיו “שֶׁהֶחֱיָנוּ”* – ככה פסק הרב ‘פרי חדש’. ולכן טוב לו לאדם לחפש לו פרי חדש ביום ערב י”ד בניסן, ויאכל אותו מיד אחרי הברכה *וִיכַוֵּין לִפְטֹר גַּם מִצְוָה זוֹ* (וראה בספר ה’ נסי ח”ב חלק השו”ת סי’ ד’ עמ’ ש”ג). *וְאִם שָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ “עַל בִּעוּר חָמֵץ”, יְבָרֵךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא סִיֵּם הַבְּדִיקָה. וְאִם בּוֹדְקִים עִמּוֹ בְּנֵי-הַבַּיִת* – יש לו בית ענק בן פורת יוסף… אז *יְבָרֵךְ הוּא לְבַדּוֹ*, והם על ידו, וישמעו הברכה *וְיִתְכַּוְּנוּ הוּא וְהֵם לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה. וְלֹא יְדַבֵּר בֵּין הַבְּרָכָה לִתְחִלַּת הַבְּדִיקָה, וְאִם דִּבֵּר* – דברים בטלים *שֶׁלֹּא מֵעִנְיַן הַבְּדִיקָה* – (כגון מה שפרסמו) היום, שיש מריבה גדולה בין ביידן ובין ביבי נתניהו. על מה המריבה? אני לא יודע. ביידן כנראה רוצה לסיים את המלחמה בכח, שנמצא חן בעיני הערבים, אבל אנחנו לא יכולים לסיים. מה נעשה לו? חמור חמורתיים… *צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. וְטוֹב שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בִּדְבָרִים אֲחֵרִים* אפילו כל שהוא, כל דברים אחרים *עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַבְּדִיקָה. וְיַצְנִיעַ תְּחִלָּה הֶחָמֵץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ, בַּעֲבוּר אֲכִילָתוֹ* – של הלילה ושל מחר, *וְיִכְפֶּה עָלָיו כֶּלִי* – שלא יבוא איזה בעל חיים ויגנוב. גם הוא רוצה לאכול, לא יודע פסח, לא יודע שום דבר…
לצפיה ללא הורדה
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון י”ח שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. הפטרת “ותומר דבורה”.
אתמול רבי אדיר כהן קרא הפטרה, הוא לא התחיל “ותשר דבורה” כמו שכולם מתחילים, הוא התחיל כמה פסוקים לפני כן: “ויכנע אלוקים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל”. מאיפה הביא את זה? ככה מנהג ג’רבא – ככה מובא ב”ברית כהונה” (חאו”ח מערכת ה”א אות ז’), וככה כותב הרמב”ם (בסדר ההפטרות שבסו”ס אהבה) [ראה בחומש בית נאמן ח”ג עמ’ תע”ז]. למה מתחילים שני פסוקים לפני “ותשר דבורה”? הרי אם אנחנו קוראים את השירה של דבורה, מספיק. אלא “ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא”, איזה יום זה “ביום ההוא”? אתה לא יודע איזה יום. לכן מקדימים וקוראים “ויכנע אלוקים” – אחרי שישראל הכניעו את יבין מלך כנען, אז אפשר לומר “ותשר דבורה וגו’ ביום ההוא”. אח”כ ראיתי שגם בפסוק “ויכנע אלוקים” כתוב “ביום ההוא”, אז מה עשינו? אז אולי נעשה כמו האשכנזים – שמתחילים מתחילת כל הסיפור כולו “ודבורה אשה נביאה, אשת לפידות. היא שפטה את ישראל בעת ההיא”, “בעת ההיא” – ג”כ כתוב “בעת ההיא”. אלא שאם היינו מתחילים משם, נקח ספר שופטים כולו נקרא בו?! לא יתכן.לכן, לפחות לדעת על מה אנחנו קוראים את השירה הזאת – על מה שרה, מתחילים “ויכנע אלוקים”. זה בסדר גמור. יש דוגמא לזה בתפילה, בתפילה אומרים: “ויושע ה’ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים”. איזה יום? כאשר אתה קורא לפני כן ב’ויברך דוד’: “אשר בחרת באברם… והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך הים ביבשה, ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים. ויושע ה’ ביום ההוא”, ביום ההוא – ביום שהשלכת את המצרים במים עזים, אז קראו את השירה הזאת.
יש סדר לתפילה, לא סתם פעם בוחרים פסוק מכאן ופעם בוחרים פסוק מכאן, כל דבר ודבר שהקורא יבין על מה מדובר.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי י”ד שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. מה לעשות כדי לישון בלילה?. ב. כמה שיעור 40 סאה.
אדם שאינו יכול לישון בלילה, מה יעשה שיוכל לישון – אתם יודעים מה יעשה? שאל אותי פעם גיס אחד מנתניה, אמרתי לו: “תשתה חלב לפני השינה”. איפה למדתי את זה? מההפטרה שלנו: “ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמתי ותפתח את נוד החלב ותשקהו ותכסהו” (שופטים ד’ י”ט). רש”י אומר: כי החלב מכביד על הגוף וממלא קל לו לישון. העצה הזו עזרה לו. לא לכל אדם, יש אדם שאינו אוהב את החלב. אבל אדם שאוהב את החלב ולא אכל בשר באותו לילה – עברו שש שעות מזמן שאכל בשר, יעשה את העצה הזאת.
אח”כ בהפטרה נאמר: “מים שאל חלב נתנה” (שם ה’ כ”ה), יש בזה רמז יפה מאוד. כמה שיעור 40 סאה לפי דברי הרב חיים נאה? 331 ליטר למעשה עושים 750 כי זה לא מספיק, אדם ענקי מה יעשה? יהיה חצי למעלה חצי למטה.. אז עושים כפול (ראה בשו”ת בית נאמן ח”ג יו”ד סי’ ט’) אבל מינימום של המינימום 40 סאה – 331 ליטר. וזה רמוז בפסוק “מים שאל חלב נתנה”, “מים שאל” שאל גמטריא331, וזה נותן לך “חלב” חלב זה 40 40 סאה “מים שאל חלב נתנה”.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני י”ב שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. חידוש ממהר”ם שיף על פרשת השבוע.
אני אומר לכם חידוש ותגידו לי מי חידש אותו. “ויקח שש מאות רכב בחור”, המלה רכב מספר 222, תוריד 6 ישאר 216 – כמנין בחור. “ויקח שש מאות רכב” – ממלת רכב, ישאר לך בחור מי אמר את החידוש הזה? (הבחורים: מהר”ם שיף). איפה כתב החידוש הזה? בסוף בחידושי חולין יש שמה פרפראות ורמזים. החידוש הזה כתב אותו בשש מלים – “ויקח שש מאות – ממלת רכב, יהיה בחור”.
שלא נחשוב שחכם כזה שהוא מפלפל בגמרא הוא לא אומר גימטרייאות, גם הוא אומר גימטרייאות. גם הרב החיד”א יש לו הרבה גימטרייאות ב”חומת אנך”, כל מיני – יפות ודחוקות. כל חידוש שבא אליך – תכתוב אותו, תכתוב אותו. הוא ישאר למזכרת 400 שנה!
ממהר”ם שיף עד היום אנחנו זוכרים את החידוש הזה היפה.
אבל יש פה קושיא, מ”אות” רכב? צריך לומר מ”מלת” רכב, אבל מצאנו ראשונים שכתבו “אות” במקום “מלה”, ויש לי דוגמאות לזה. (ראה בחומש “בית נאמן” ח”ג עמ’ שס”ג) אז החידוש הזה יפה מאד.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון י”א שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. “ויחזק האתר לב פרעה”. ב. אזכרת מורנו ורבנו רבי רחמים חי חויתא הכהן ע”ה.
הפרשה הזו פרשת בשלח, היא גולת הכותרת של כל הפרשיות. עד עכשיו ישראל היו בצער ובדוחק ומכות מכות. “ויחזק ה’ את לב פרעה”, ואילו בפרשת בשלח הכל נגמר, הוא מתחזק ומתחזק ומתחזק, ובסוף נגמר הכל.
היום זה האזכרה של מורנו ורבנו ר’ רחמים חי חויתה הכהן. בבוקר שמעתי שארבעה מגדולי המחבלים חוסלו בעזרת השם ארבעה מגדולי המחבלים במכה אחת! כמו שבשבוע שעבר ביום ראשון היה הילולת הבבא סאלי, והיה איזה נס גדול שניסו לזרוק 40 טילים על המקום שבאים להתפלל שם ונוטרלו בסיעתא דשמיא, הרגישו בהם ונוטרלו כולם, הלכו לאיבוד, כך גם היום שאזכרה של רבי חויתה עליו השלום.
ורק הוא בלבד? יש עוד אחד, ועוד אחד – האדמו”ר מלובביץ (הקודם) ר’יוסף יצחק מלובביץ, וגם הרש”ש – רבי שלום שרעבי שלשתם נפטרו בי’ שבט. לכן הזכות שלהם, זכות גדולה. י’ שבט אומנם זה היה אתמול, אבל נדחה להיום, הרי את ההילולה לא עושים אותה בשבת, ויכול להיות גם כן שבפועל תפסו אותם אתמול, ורק היום איבדו אותם – חיסלו אותם, וזו מכה גדולה בשבילם, כמו שבפרשת בשלח פרעה התרברב התרברב והתרברב, ואמר: “ארדוף, אשיג, אחלק שלל, תמלאמו נפשי, אריק חרבי. פתאום “נשפת ברוחך כסמו ים”, ככה כל המחבלים האלה של חמאס, אכסה אותם ים הסכלות וים הבערות אם היה להם טיפת שכל, אין להם מה לאכול באו ישראל נתנו לכם הכל, ואתם נותנים לשבויים שלנו חצי פיתה וקצת גבינה, בשעה של השבועים שלכם אנחנו נותנים להם כל טוב, כל מה שהם רוצים – נותנים להם, הכל. ” מה אתה רוצה לאכול היום? סטייקים? סטייקים, גלידה? גלידה, גהנם ובאר שחת..” לכאורה מה שאתם נותנים לשבועים שלנו, אנחנו ניתן לשבויים שלכם, מישהו לא יבין את זה?! כל העולם כולו יבין, אבל יש חוק בינלאומי: שבויי מלחמה צריך לתת להם כל הכבוד שבעולם. ולמה הם לא? כי הם, אין מה לעשות להם, אבל יגיע הזמן שיאבדו מן העולם. כפויי טובה – יאבדו מן העולם יאבדו! עד שיאמרו “היה פעם חמאס”, היה פעם – כמו שהיה פעם היטלר, היטלר אבד?! גם הם יאבדו.
צריך להתחזק באמונה ובתפילה, בזכות זה אנחנו ננצח אותם, לא אומרים “בעזה ננצח”, לא בעזה, מה זה תלוי בעזה? וכי אם ילכו ללבנון לא ננצח?! בעז”ה ראשי תיבות בעזרת ה’, ננצח.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ששי ט’ שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. מי שברך לגאון הרב ברוך ויסבקר. ב. מו”ר רבי מיכאל כהן. ג. הלל בחג הפסח, מן הפרשה. מנין? ד. אמירת הלל בערבית בליל פסח. ה. בכל יהודי יש נקודה טובה.
א. מי שברך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב הוא יברך וישמור וירפא את הרב ברוך בן צביה ויסבקר, ראש ישיבת “בית מתתיהו”, ברמ”ח איבריו ושס”ה גידיו, שיהיה בריא ושלם בעזרת ה’.
ב. אל מלא רחמים, יתמלא ברחמים על נפש רוח נשמת מורי ורבי בילדותי, הרב מיכאל כהן. הוא חיבר ספר “חי ברכות” על מסכת ברכות, ועוד כמה ספרים. היה לו עט מיוחד, כנהר שאינו פוסק, כל פעם שולח לי מכתב, אתה רואה את הלשונות שלו, חבל שלא שמרתי את כל המכתבים שלו (חוץ מאחד ששמרתי אותו). היה מספר לי על רבני תוניס ורבני ג’רבא – משהו מיוחד.
פעם אחת היה רבי דוד בן בארון, שהיה רב ראשי לתוניסיה (נפטר בן 71, בי’ באייר תשט”ו), היו מבקרים אותו. אז פעם אחת אמר; שאסור לבקר אותו יותר מדי (הוא היה חולה מעיים וחולה עינים, ועוד חולי אחר שאסור לבקר אותו תמיד – יותר מדי), תבוא תאמר רפואה שלימה, ואם תוכל לעזור באיזה דבר – תעזור, ותלך. והוא נתן לי סימן יפה מאד, ושכחתי אותו, כתבתי אותו בגליון של שלחן ערוך יורה דעה.
היה רבי מיכאל כהן מספר, שהיה אחד איתם בבית הדין בתונס, שכאשר היו חותמים שני עדים על הגט, היה חותם “בן ציון כייאת”, אמר: כאשר הוא היה חותם, הוא לא היה תופס טוב את הקולמוס (כותבים בקולמוס), והקולמוס עם הקנה היה יוצא שערות שערות, אז אבא היה אומר לו: “בן ציון, ‘רבו משערות’…” – אתה עושה הרבה שערות. דבר כזה לא שכחתי אותו, אז רשמתי אותו בשמו, והוא נפטר בט’ בשבט – יום אחד לפני רבי רחמים חי חויתה הכהן (אחרי כמה שנים כמובן), והוא קיבל את ההסכמה שלו לשחיטה, והיא הייתה ההסכמה האחרונה של רבי כלפון (רבי כלפון חי 76 שנים, ונתן לו את ההסכמה שלו, עם עוד כמה רבנים), הוא לא למד אצלו שחיטה אלא בתונס, ואח”כ בא לג’רבא ובדקו אותו שהוא מרגיש טוב את הפגימות וכדו’, ונתנו לו הסכמה. אמרו, זו ההסכמה האחרונה של רבי כלפון, אם אדם ימצא אותה – יעשה ממנה עניין גדול.
פעם הביא לי רבי חיים כהן ז”ל אמר לי: זו הגלויה האחרונה של סבא – רבי חויתה, רציתי למכור אותה במחיר גדול אבל ראיתי שם שגיאות בדקדוק – כאב לי, לא יכולתי למכור אותה. היה כתוב כתוב בית הדפוס הגדולה – בית הדפוס הקטנה, בית הדפוס הגדול! הרב חשב את המילים בערבית – “למטבעה”, לכבירה למטבעה לזגירה אז הוא כתב בעברית הגדולה והקטנה אבל אומרים הגדיל והקטן מה לעשות אז הגלויה הלכה מיד ליד ונאבדה וכי הוא לא יכול למכור רבי חיים כהן לא יכול למכור יכול מכור אבל חשב שאני ימכור ואני הייתי מוכן למכור בכל מחיר אבל מה לעשות אבל “זו הגלויה האחרונה שכתב סבא שלי”.
ג. בפרשת השבוע(בא) יש שמה שלש פעמים “הלל” בראשי תיבות; א. “והיה הדם לכם לאות” (י”ב, י”ג). ב. “והיה היום הזה לכם לזכרון” (שם י”ד). ג. “ליל שימורים הוא לה'”, להוציאם מארץ מצרים. הוא הלילה הזה לה’, שימורים לכל בני ישראל אז היום הזה לכם הדם לכם לאות – ר”ת הלל, אח”כ “היום הזה לכם לזכרון” “הזה לכם לזכרון” ר”ת הלל, והשלישי “ליל שימורים הוא לה’ להוציאם” “הוא לה’ להוציאם” ר”ת הלל. מכאן רמז שבפסח ביו”ט הראשון של פסח אומרים שלש פעמים הלל; פעם ראשונה בליל פסח מיד אחרי התפילה, פעם שניה בהגדה אומרים הלל ופעם שלישית למחרת אחרי שחרית עושים הלל [וראה בהגדש”פ ה’ נסי עמ’ רפ”ה, ובחומש בית נאמן ח”ג עמ’ רע”ז].
ד. האשכנזים – הליטאים לא מסכימים (החסידים אומרים כמונו, אבל הליטאים לא מסכימים), ואומרים רק בהגדה בלבד. הם אומרים: אחרי התפילה בליל פסח – לא שייך, לא עושים את זה, אבל החסידים עושים כמונו. הרב חיד”א כותב (ברכי יוסף סק”ח. ועי’ שיורי ברכה אות ג’): אפילו אדם נמצא במניין שאין אומרים הלל, יאמר אותו. אבל יאמר בלחש בלבד – כדי שלא לעשות רעש – אבל יאמר אותו.
היה מעשה פעם באדמו”ר רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא), שהיה שבוי עם חבורת חסידים שלו, ואמר להם “תגידו הלל!”. הגבאי שם בבית הכנסת היה ליטאי, הוא הלך לרב העיר, ואמר לו: תשמע, הוא עושה הלל בליל פסח בתפילה. ראה אותו רב העיר וצעק עליו; מי הרשה לכם לעשות דבר כזה, נגד הכלל של העיר? מי הרשה לכם? הרי הרמ”א כתב (סי’ תפ”ז ס”ד בהגה): “ובכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת הלל כלל”. ענה לו: מי אמר לך שהרמ”א דפק על השלחן כמו שאתה דופק? אולי הרמ”א אומר ש”אנחנו בעוונותינו לא אומרים בלילה”, אבל מי שאומר הלל – אדרבה תבוא עליו ברכה? ככה השתיק אותו, ועד היום אומרים הלל. ויש אפילו הוכחה מהגמרא בערכין דף י’ ע”ב שאומרים הלל בליל פסח עוד לפני ההגדה [ועי’ בספר חזו”ע פסח עמ’ רכ”ז בהערה. וע”ש מקורות נוספים לזה. ועי’ פסקי תשובות עמ’ רס”ז]. אז כדאי ללמוד את זה שאנחנו אומרים הלל, ולא לומר: לא, מי אמר שהלכה כמו הרב האר”י, אולי הלכה כמו מרן? אבל בזה זה מרן או הרמ”א, והכל שווים במנהג, המנהג ככה. כשיש מנהג, לא אומרים סב”ל. מה השטויות האלה? אנחנו אומרים הלל בליל פסח – שלש פעמים; שתי פעמים הראשונות כתובות בתורה ברמז; “הדם לכם לאות” – זה על הלילה בהגדה. “היום הזה לכם לזכרון” – זה על מחר בשחרית. הפסוק השלישי “ליל שימורים הוא לה’ להוציאם” – זה בשביל הספרדים. “ליל שימורים” – ה’ שומר אותם, “להוציאם מארץ מצרים” שהם עושים הלל. כשהחסידים גם כן אומרים, גם כן אותו דבר, כמונו – כמוהם, גם הם נשמרים מכל צרה וצוקה. וכן כל עם ישראל; גם הליטאים, גם החילונים, כל מי ששומר אפילו משהו מהתורה, אפילו יום כיפור, אפילו נותן צדקה.
ה. פעם היה יוסי שריד (היו שונאים אותו. פעם הייתי בבית הכנסת איצקוביץ’, והיה הקורא בתורה קורא “והאביד שריד מעיר” (במדבר כ”ד, י”ט), אז אחד אמר לחבירו באידיש “יוסי שריד. יוסי שריד – והאביד שריד מעיר”…) הולך ברחוב, וראה מישהו אוסף כסף בשביל הכנסת כלה, הסתכל שאף אחד לא רואה אותו, הוציא חמש מאות שקל ונתן ליהודי הזה שאוסף. ועמד לו לזכות. מה הזכות שלו? שבסוף ימיו זכה לראות “מוות קליני”‘, אמר: ראיתי את הנשמה שלי עולה ועולה למעלה, ויורדת. אבל למה אתה לא מאמין? אמר “לא מאמין. לא מאמין”, הוא לא יכול להאמין. “מה, זה לא הייתה הנשמה שלך?”, אמר: “לא, זה היה הנשמה שלי”, אבל לא יכול להאמין. אמר לו המראיין ברדיו (ככה אמרו): “אחרי שראית את המוות הזה, אתה עוד מפקפק?!”, לא יכול להאמין, לא יכול. “כפייה” – למדו אותם כפייה בכח, לא להאמין. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים, ונזכה לראות הרבה דברים טובים בעזרת ה’ בימינו, אמן כן יהי רצון.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי ח’ שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. מה עשה שבתאי צבי כשלא עלה לו להיות משיח.
“ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש” (שמות י’, ז’). בספר הברית (ח”א מאמר כ’ סוף פל”א) כותב שכאשר שבתאי צבי ראה שלא עלה בידו להיות משיח, אז הוא פנה כלפי מעלה, ואמר: אתה לא רצית שאני יהיה משיח, אני אעשה שתורת “מושקה” תהיה בטילה. “מושקה” – זה שם גנאי למשה, חשבנו שהוא המציא את זה, “עד מתי יהיה זה לנו למוקש” – אתה חושב שמשה רבנו עשו ממנו מוקש?! כל אלה שמדברים על תורת משה יכרעו ויפולו, לא ישאר מהם שום דבר, התורה של משה רבנו נשארת לעד ולעולמי עולמים [וראה בחומש בית נאמן ח”ג עמ’ רכ”ז].
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי ז’ שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. אמיתות הבורא בעולם.
שאלו פעם את הגאון מוילנא: איפה נרמז שמו של הרמב”ם בתורה? ענה להם – תוך כדי דיבור “למען *ר* בות *מ* ופתי *ב* ארץ *מ* צרים” – ראשי תיבות רמב”ם. מה הקשר? הרמב”ם היה במצרים, והרמב”ם היה תמיד עושה מופתים (הוכחות) שיש בורא לעולם, כתב 26 הקדמות. היום כל אחד יודע את זה, כל אחד מבין את זה, עולם כזה יפה לא יכול להיות בלי בורא. אמר פעם אבא של נתניהו (הוא לא היה כל כך בסדר, איני יודע אם היה מניח תפלין): אם אתה רואה שעון שעובד מאה אחוז, זאת אומרת שהשעון הזה נפל מהשמים?! לא, יש לו שען, יש לו עובדים. קל וחומר העולם שלנו, שהוא כל כך מורכב ומסובך, ודאי שיש לו בורא. אבל בימי הרמב”ם הלכו בשיטה של אריסטו, והרמב”ם כתב 26 הקדמות במורה נבוכים ח”ב – “רבות מופתי” – הרבה מופתים. (אבל) לא צריך, המופת הטוב ביותר. שאדם מרגיש שיש בורא לעולם, זה חשוב ביותר.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני ה’ שבט התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. זכות הבבא סאלי ע”ה.
סיפרו לי אתמול נס גדול שקרה בנתיבות, איני יודע אם אתם יודעים, אבל כדאי לספר – “שיחו בכל נפלאותיו”. החמאס הרשעים האלה חשבו לזרוק 40 טילים על אלה שבאים להתפלל על קברו של הבבא סאלי, 40 טילים! מה החשבון של 40? כנראה במלאות 40 שנה לפטירת הבבא סאלי – 40 טילים. מהשמים גילו ליהודים ונטרלו את כולם, שום דבר לא היה! זכות של הבבא סאלי, יש לו זכות גדולה מאד. לכן, כל אדם שנמצא בצער, כל דבר ודבר, ידליק נר לעילוי נשמתו, גם ביומו וגם שלא ביומו, ויתפלל: בזכות הצדיק רבי ישראל בר עישה, תושיע אותי בדבר הזה. זה דבר טוב מאד, זכינו בדור הזה לראות צדיקים כאלה. פעם היו סיפורים הבעל שם טוב, איך יכול להיות דברים כאלה בימינו? יש בימינו. היה פעם האדמו”ר מבעלז (אבא של האדמו”ר של היום), לא היו לו ילדים, הלך לכל מיני אדמו”רים – ברכו אותו, אבל לא יצא לו כלום. אחד אמר לו: “חבל על הזמן שלך, לך לבבא סאלי”. הלך אליו, אז בירך אותו ואמר לו: “אבל כשתגיע האשה לחודש שלישי, תודיע לי”. לא הודיע לו, “וכי אנחנו נלך לאיזה ספרדי שידע יש הריון, יש הריון”. – הפילה. אחר כך בא אליו, אמר לו הבבא סאלי: אה… אתה לא הודעת לי, נכון?” אמר לו: “אה… סליחה, סליחה”. אמר לו: “עכשיו תודיע לי, בסדר?”, הודיע לו ונולד האדמו”ר הזה.
האדמו”ר הזה כשהופיע תמונתו בעיתונים בזמנו, אחד אמר לי: “זה אתה?” אמרתי לו: “מה פתאום ? זה אני?!” הוא ראה אותו צעיר, אז הוא חשב שזה אני, אבל זה לא אני. “ברוך אתה ה’ שלא עשני אדמו”ר”… אבל צריך לדעת, תפלה חשובה מאד! ה’ יזכה אתכם שכל משאלות לבכם יתמלאו לטובה ולברכה.
תנא דבי אליהו…
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום (חמישי א שבט) התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. אמירת בריך שמיה בראש חודש. ב. טעה בליל ר”ח ולא אמר יעלה ויבא. ג. “ולא שת ליבו גם לזאת”. ד. תפילה בפשטות מול תפילה בכוונות.
מי יודע למה בראש חודש אומרים “בריך שמיה דמארי עלמא בריך *כתרך* ואתרך”, ואילו החנוכה לא אומרים. משהוא יודע למה? (הבחורים: בגלל מוסף) אם יש מוסף שאומרים בו “כתר”, ואילו בחנוכה לא אומרים מוסף נפקא מינה ראש חודש טבת שאומרים גם מוסף וגם “בירך שמיה”.
מדוע אם בליל ראש חודש טע ולא אמר יעלה ויבא אין מחזירים אותו וביום מחזירים אותו, מה הסיבה? (הבחורים: אין מקדים את החודש בלילה) אמחנו עדין זוכרים את הזמן שהיו בית דין מקדשים את החודש. צריך לדעת גם את ההלכות וגם את הסיבה שלהם.
בפרשת השבוע כתוב: (שמות ז’ כ”ג) במכת דם “ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת גם לזאת”. מה זה “גם לזאת”, מה החידוש? החידוש הוא כתוב (מנחות פ”ה ע”א) שמצרים היתה כולה כשפים אתה לוקח עבד, הוא לא עבד, הוא כישוף. איך נדע אם זה בן אדם או לא בן אדם? שמים אותו במים, אם הוא כישוף ימס לבבו ימס הוא לא יהיה בן אדם יהיה סתם יהיה חתיכת קרש, כל דבר שאתה קונה ישר למים. פרעה חשב שגם מכת דם זה כישוף, אבל אחר כך ראה שזה לא עזר לו, אדרבה, שם אותו במים והמים נהפכו לדם – “ולא שת ליבו גם לזאת”, אפילו שהיה יכול לנסות וניסה הנסיון שלו לא עזר לו – “ולא שת ליבו גם לזאת”.
יש חידושים יפים מאוד בפרשה רובם ככולם של הרב ר’ שמשון מאוסטרופולי כל פעם נגיד קצת עד שנעבור את הפרשה הזאת בשלום.
יהי רצון שמראש חודש והלאה יהיה רק טוב לעם ישראל ומה שאתם עושים תפילות שיש בהם כוונות בקבלה, לא כדאי. תפילה צריכה להיות מקירות הלב ממעמקי הלב, כמו שעשינו אתמול תפילה פשוטה מאוד, מי שחיבר אותה לא יכול להזכיר כוונות בדברי קבלה? יכול להזכיר! אבל כשאתה מתפלל, תתפלל כילד, כתוב בשו”ת הריב”ש (סימן קנ”ז) שהוא היה חכם גדול ואחרי שלמד את כל דרכי הקבלה, אמר הרני מתפלל כתינוק הזה שלא יודע בין ימינו לשמאלו (ראה בהקדמה לסה”ב אסף המזכיר עמ’ 15) תתפלל בפשיטות ובתמימות, מי שיתפלל בתמימות יראה נסים ונפלאות ונראה בקרוב בעז”ה.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי כ”ט טבת התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. הנושא אשה יבדוק באחיה. ב. חשיבות הכרת הטוב.
בפרשת השבוע נאמר (ו’ כ”ג) “ויקח אהרון את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה”, עד עכשיו לא הכרנו מי זה נחשון, למה הפסוק אומר “אחות נחשון”? מה אכפת לנו? שהפסוק יכתוב “ויקח אהרון את אלישבע בת עמינדב לו לאשה”. אלא למדו חכמים (ב”ב ק”י ע”א) שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, אם האחים שלה בריאים, אם האחים שלה בעלי מידות טובות, אם האחים שלה לא כפויי טובה, זה דבר חשוב מאוד. לא צריך לקחת אשה לפי המראה, המראה לא אומר כלום. המראה – היא יכולה להיות נפלאה במראה, ומידות הכי רעות בעולם יש לה אלא יכולים לדעת קצת מהאחים שלה, לא הכוונה אם האחים שלה שומרי שבת או לא, יכול להיות שהם לא שומרים שבת כי בעוונות בתקופה הזאת היה חורבן ושממה בדת, אבל לבדוק אם האחים שלה בעלי מידות טובות.
הנה יש לנו אחד סינוואר ימח שמו מה הוא עושה? הוא היה פעם חולה והיה מסוכן למות, מי טיפל בו? אנחנו טיפלנו בו – היהודים בבית חולים טיפלו בו, עד שקם וחי. ועכשיו מה הוא עושה? לוקח את החטופים שלנו ומסבב אותם, הם מגינים עליו. ככה אתה עושה?! כתוב בפסוק “משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו”, אתה משיב רעה תחת טובה? שחרר אותם! לא ביקשנו ממך כלום, לא ביקשנו ממך לרפא אותם, אותך – טיפלו ברפואה שלך, אבל אתה לעשות רע מותר לך לעשות?!, “לא תמוש רעה מביתו” – כל הזמן תהיה לו רעה בבית שלו, כל הזמן לא ינוח ולא ישקוט, עד שימות – ימות! לפי המעשים שלו. זה שאמרו חכמים כתוב “ויקח שש מאות רכב בחור”, איך זה יכול להיות, הרי כל הבהמות מתו בדבר? אמרו: לא, נשאר בהם “הירא את דבר ה’ הניס עבדיו את מקנהו הוא לשדה הם היו אנשים טובים – פחדו ממשה רבנו, בכל זאת באו אח”כ בקריעת ים סוף – וטבעו בים, מכאן אמר רשב”י “טוב שבנחשים רצץ את מוחו, טוב שבגויים הרוג”, הגויים האלה לא בסדר לא בסדר, הם לא יודעים להגיר טובה, אנחנו יודעים להכיר טובה. אלישע הנביא אומר “האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה”, ככה אתה עושה? אתה שבית אותם? אותם יהודים שלקחו אותם בכח לא במלחמה ולא בקרב סתם לקחו אותם מותר לכם לעשות דבר כזה?! לכן, בעז”ה תיפול כל הממשלה של סינוואר, שכל בדומים לו כולם יפלו ושם ימותו. ה’ יתברך יזכה אותנו לצאת מהמלחמה הזאת באות סימן של ניצחון, בקרב שנזכה בו ולא יעדר מבני ישראל דבר אמן כן יהי רצון.
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי כ”ח טבת התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. דיני קריאת שמע בדרך.
(בא”ח ש”א פרשת וארא סי’ י”ד) *היה הולך בדרך ורצה לקרות קריאת שמע, צריך לעמוד עד שיגיע ל”לבבך”* – “והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך”. (עיין בהערות מרן שליט”א שם) *ויש אומרים, שדי בפסוק ראשון “שמע ישראל” *”וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”.*
*ומי שרוכב על גבי בהמה, יעמיד הבהמה בפסוק בפסוק ראשון ו”ברוך שם”.* אבל מי שיושב בקרון – יושב ברכבת או באוטובוס, אינו צריך לעמוד.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני כ”ז טבת התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. מתי יבא משיח?
בשמות של השבטים הנזכרין בפרשה, מצאו כמה רמזים יפים.
אחד הרמזים, אבן עזרא שאל: *מתי יבוא משיח?* ענו לו: *”מישאל ואלצפן וסיתרי”* מה זה ” מישאל ואלצפן”? *”מי – שואל”* על דבר ש *”אל – צפן”* שה’ צפן והסתיר אותו [וראה בחומש “בית נאמן” ח”ג עמ’ קס”א].
אם היינו יודעים בדור הראשון של החורבן, שצריכים לחכות כמעט אלפים שנה (!) מי היה יכול להחזיק מעמד? היינו מתיאשים. אז כל דור ודור [הקב”ה] אומר לנו – “היום אם בקולו תשמעו”, “היום אם בקולו תשמעו”. עד שלאט לאט הקב”ה יביא לנו את הגאולה.
זה שאנחנו נמצאים בא”י ביחד, זה לא פשוט בכלל. למה לא היה דבר כזה אלפיים שנה? אלא הגאולה מתקרבת! ויהי רצון שנזכה לראות את הגאולה השלימה במהרה בימינו.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון כ”ו טבת התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. “והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי”. ב. מלעיל מלעיל – מלרע מלרע.
פרשת וירא יש בה רוב המכות של עשר המכות, אבל ההתחלה שלה יפה שבעתיים – “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים” “ולקחתי אתכם לי לעם” – דברים כאלה לומר לעם שהם שבויי חרב, שהם סובלים, שקורעים את ילדיהם, שעשו להם כל הצרות שבעולם – אל תתיאשו יגיע הזמן שאני אוציא אתכם, ואציל אתכם, ואקח אתכם, והכל. בגלל זה תקנו רבותינו ארבע כוסות בליל הסדר – כנגד ארבעה מלים – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי.
הגאון מוילנא שואל: אם אמרת *”ולקחתי”* , תוסיף גם כן *”והבאתי”* אתכם אל הארץ *”והייתי”* לכם לאלוקים”, יהיו לנו ששה כוסות?! בגלל זה עשה הגהה בספרים, אמר זה לא ככה אלא ” והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה – א’ ובשפטים גדולים – ב'” “ולקחתי” לא באה בחשבון, מדובר רק על יציאת מצרים – זו דעתו.
אבל בכל המקורות – במדרשים והמפרשים, בראשונים ובאחרונים, כתבו אחרת. ואפשר לומר שהגר”א התכון ע”פ הסוד, כתבו בכף החיים (סי’ תע”ג סק”ד) ששתי כוסות האחרונים של ארבע כוסות הם כנגד חסד וגבורה של דעת, הכוס הראשונה נגד חכמה והשניה נגד בינה והשלישית נגד דעת – אבל דעת זה אחד למה עושים שתים? חסדים וגבורתו הדעת כלול בחסדים וגבורות. זה בדיוק מה שאמר הגר”א- בזרוע נטויה זה חסד כמו שאומרים בליל הסדר זרוע כנגד חסד ובשפטים גדולים זה גבורה לכן הגר”א התכוין ע”פ הסוד, ע”פ הפשט בכל המקורות שלנו זה אחד “והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי”. (עין ה’ נסי ח”א עמ’ קל”ד ד”ה הא לחמא).
היו רבנים שבערב שבת נותנים שיעורים והם לא יודעים לבטא [אומרים] “וגאלתי, ולקחתי” [מלעיל]. זה טעות, אתה אומר מלעיל ופרושו לשון עבר הפסוק אומר לשון עתיד – ואגאל, ואציל, ואקח, ואביא – הכל לשון עתיד. זה הבטחה, ההבטחה עוד לא נתקימה לכן צריכים ללמוד – מלעיל מלעיל, מלרע מלרע.
בא אחד מאמריקה יש לו חוברות של שמע ישראל אמר לי התלמידים שלכם הם לא יודעים לבטא מלעיל ומלרע “ואהבת את ה’ אלוקיך” [הם אומרים ואהבת מלעיל] אמרתי לו תחפש תלמיד שאומר ככה אשלם לך בשבילו מאה דולר מה זה? מה השקרים האלה? כולם אומרים “ואהבת” מלרע, בגלל שיש תלמודי תורה שעושים אחרת מה נעשה להם? אנחנו קוראים כמו שצריך. ואני חושב שגם בת”ת של הישיבה כולם אומרים ואהבת מלרע מי שאומר ואבהת מלעיל הוא משבש את הפסוק, “ואהבת” – ותאהב, “והיו הדברים האלה” – לשון עתיד, כולם לשון עתיד.
צריכים ללמוד דקדוק, בלי דקדוק אתה מבלבל את כל התפילה כולה, את כל התורה כולה. לשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי כ”ג טבת התשפ”ד*
נושאי ההלכה: א. “ויצו פרעה לכל עמו לאמר”.
*”ויצו פרעה לכל עמו לטמר כל הבן הילוד היאורה תשליכון וכל הבת תחיון”*
מה זה לכל עמו? רש”י אומר גזר גם על המצריים, כי אמרו לו היום הזה נולד מושיען של ישראל, מי יודע אם המושיע הזה מהמצריים [או לא]? אי אפשר לדעת. למעשה הוא גדל בבית פרעה והוא הושיע את ישראל.
אבל התרגום לא אומר כך, [אלא] ויצו פרעה לכל עמו – כל ברא דאיתיליד ליהודאי – הבן שנולד ליהודים. יש רמז “הילוד” אותיות “ליהוד” – הערבים קוראים לנו אליהוד, אז אליהוד – הבן הנולד ליהודים היאורה תשליכוהו.
אבל בין וכך ובין כך הקב”ה עושה שליחותו בכל דבר! עושה שליחותו אפילו בבעלי חיים אפילו בצפרדעים. טראמפ בזמנו נולד לנאצים, הוא היה בגרמניה ואפילו הכי היה לו נטיה לרחם על יהודים.
מי יודע אם הפעם הוא יעלה או לא יעלה, בעיקר הוא שה’משגיח על עם ישראל.
*לע”נ הרבנית הצדקת אסתר בת זהירה ע”ה, אשת מרן שליט”א. ובתו גאולה בת אסתר ע”ה*
תגובות