הלכה יומית (שישי) – א. חתני תורה ובראשית בפרשת בראשית. ב. בורא השמים “ונוטיהם”

לפני כמה מאות שנים, החתנים של “שמחת תורה” יש להם זכות בשבת פרשת בראשית, שיעלו במקום כהן ולוי. מי שהיה חתן בראשית עולה במקום כהן, ומי שהיה חתן תורה עולה במקום לוי. והכהנים והלויים, או שיצאו בחוץ או שישבו שם ולא מתייחסים אליהם. כך על פי תשובת מהר”י קולון, וכך נהגו חלק בתונס.

אבל כנראה בדורות האחרונים ביטלו את המנהג הזה, למה? כי פעם מי שעושה חתן תורה או חתן בראשית היה מכין אוכל לכל המתפללים, אז הוא מוציא הוצאות וגם תורם סכום נכבד לבית הכנסת, ומה שכרו? שידחה את הכהן וידחה את הלוי. אבל היום לא אומרים ככה, אלא כהן במקומו ולוי במקומו כדין הגמרא. וזה החתן, יש לך זכות, יש לך ברכה, זה הכל, לא יותר מזה. ולכן החתנים היום כבודם במקומם מונח, כל אחד ישב במקום שלו, והכהן והלוי במקום שלהם.

*

בהפטרה, “כה אמר האל ה’ בורא השמים ונוטיהם”. מה זה נוטיהם? משמע לשון רבים. אבל כתבו המפרשים לא ככה, אלא היו”ד של נוטיהם זה בא במקום הה”א של השורש, בורא השמים ונוטה – “נוטה” בה”א ואח”כ “הם”. למה הוחלפה הה”א ביו”ד? זה ידוע כי ה”א באמצע המלה לא תהיה נחה, ואם תהיה נחה מחליפים אותה ביו”ד. למשל “שמרתי” “כתבתי” “זרקתי”, ואילו כשאתה אומר פועל עשה תאמר “עשיתי”, למה לא עשהתי? יש ילדים חסרי דעת שבמקום לומר בכיתי אומרים “בכהתי”, כמו קראתי וכדו’. אבל אין בכהתי, אלא “בכיתי”, כי הה”א של השורש אי אפשר שתהיה נחה באמצע המלה. ואם מצאנו ה”א נחה באמצע המלה, זה שתי מלים, כמו “פדהצור” “עשהאל”. המלה “פדהאל’ בקריאה שלנו הה”א בשוא נח, ויש קוראים בה”א נחה, אבל היא ג”כ מורכבת משתי מלים, כי מלה אחת אי אפשר שהה”א תנוח באמצע המלה. לכן הה”א הוחלפה ליו”ד.

מכאן סייעתא למה שאנחנו אומרים “רצון קוניהם”, והאשכנזים אומרים: מה פתאום קוניהם בלשון רבים? צריך לומר קונם! אבל הנה יש לנו דוגמא “ונוטיהם”.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉