הלכה יומית (חמישי) – טעמים מפסיקים סמוכים בתורה.

“ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא” – זקף קטון, ואח”כ “עשב מזריע זרע” – זקף קטון, “עץ פרי עושה פרי למינו” – זקף קטון, “אשר זרעו בו על הארץ”. ככה היינו קוראים בחוץ לארץ. אבל אח”כ ראינו פה בשם הרד”ק, שצריך להיות “תדשא הארץ דשא” ברביע.

למה רביע? זה לא סתם. אדרבה לכאורה הטעמים הראשונים יפים יותר. אלא שיש כלל שאם שני טעמים מפסיקים קרובים אחד לשני, בלי הפסק של טעם מפסיק אחר באמצע, הראשון מפסיק יותר מהשני. ולכן כאן אם נגיד “תדשא הארץ דשא” – זקף קטון, “עשב מזריע זרע” – זקף קטון, זה אומר שדשא מפסיק יותר, היעלה על הדעת? הרי דשא מחובר לעשב. ולא יתכן ש”דשא” זקף קטון ומפסיק, “עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי” מחוברים ביחד. אלא “דשא” – רביע, כי הוא מחובר ל”עשב מזריע זרע” – זקף קטון, ואח”כ “עץ פרי עושה פרי וגו’ על הארץ”. כך נמצא בהרד”ק. יש לו ספר על בראשית, שמו “עט סופר”. וכך מביא גם לחם ביכורים. אבל תמיד הטעם היה כבד עלינו, ועכשיו הבנו בסברא, “דשא” רביע, ככה צריך להיות, אין ברירה.

וראיה לדבר שאדם לא ישכח, שאם יש זקף קטון זקף קטון וזקף קטון – הראשון מפסיק יותר מכולם, מהפרשה שלנו: “ויאמר לאשה [זקף קטון], אף כי אמר אלקים [זקף קטון], לא תאכלו [זקף קטון]” – ויאמר לאשה זה כולל את הכל, כל מה שכתוב אח”כ אמר הנחש לאשה, אף כי אמר אלקים, וממשיך מה אמר, לא תאכלו מפרי עץ הגן. ואילו “לא תאכלו מכל עץ הגן” מחובר ביחד, מה לא תאכלו? תהיו בתענית ציבור? אלא לא תאכלו מכל עץ הגן, כך הוא אמר לכם שלא תאכלו. לכן זקף קטון זקף קטון זקף קטון, והראשון מפסיק יותר.

ולאו דוקא זקף קטון, אלא כל טעם מפסיק. אותו הדבר לדוגמא “ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין”, היה רועה – תביר, את צאן – תביר. למה תביר על תביר? אלא “היה רועה” הראשון מפסיק יותר, ואילו “את צאן” זה לא מפסיק, כי הכוונה את צאן יתרו. לכן בא תביר שהוא פחות מהתביר הראשון.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉