ברכת כהנים

נראה שלא יפסיק בשום מקום.

כי ראה בכף החיים סימן בו או כו, שהביא מהאחרונים שכהן הקורא את קריאת שמע, (וכ”ש פסד”ז כמובן) אם אין כהן אלא הוא, מותר לו להפסיק ולישא כפיו, ולא יצא מפני כבוד הציבור. ומשמע שזה דווקא בגלל שהיה אתם אבל אם אינו מתפלל אתם אין בזה כבוד הציבו מה שאינו בא לשם, ועל כך לא יפסיק

המנהג פשוט כדעת מרן לפשוט הידים כשגביהן כלפי מעלה, והכפות כלפי הקרקע. ולחומרא כדאי לזקפן מעט כלפי הקהל.

תפלה בנץ היא הידור הלכתי (ולהרבה פוסקים תפלה אחר כך היא דיעבד), ואילו כהנים אין חיוב והידור הלכתי לשמוע ברכת כהנים, לכן עדיף תפלה בנץ.

• אם ביהכנ”ס מרווח ודאי שאין זה ראוי, וכפי שהעיר כת”ר מדברי המשנ”ב והכה”ח, ועיין בהערות איש מצליח הארוכות על המשנ”ב שם ס”ק נ”ו (בהוצאה החדשה) שהאריכו בזה וחפשו צדדים להקל. ואם אינם רואים אחד את השני כתבו שם שאין  להקל, אא”כ המחיצה אינה גבוהה עד התקרה והעזרת נשים באותו גג של ביהכ”נ. ע”ש. והמסקנה הכי ברורה מכל זה שראוי להתרחק מהדבר הזה.
• לגבי החשש של לא יפרוש מן הציבור יש צדדים לכאן ולכאן ובלא”ה לא כדאי לעשות כן מהטעם הנ”ל.
• לגבי תפלתו של אדם נשמעת בביהכ”נ – אם המחיצה אינה גבוהה עד התקרה והם באותו גג מסתבר שנחשב לתפלה בביהכ”נ ע”פ האמור לעיל אך אם לא אין כאן דין ביהכ”נ (אא”כ גם שם עושים מנינים).
• לגבי הסוד לא ידוע לנו בעיה בזה (ויתכן שיש, רק מה שחפשנו כעת לא מצאנו).
• לגבי ברכת כהנים, נכלל בה, שהרי היא מועילה אפילו לעם שבשדות ק”ו לעומד בעזרת נשים.

המנהג המקורי שמוזכר ברמב”ם ומרן הוא שהכהנים מתחילים את יברכך.

והבא”ח פרשת תצוה אות א’ כתב שע”פ הסוד כדאי שהחזן יאמר תיבת יברכך, ושכן הוא שינה את המנהג בבגדאד. אולם באור תורה חשון התש”ן סי’ י”ט כתב שיש לנהוג כמו המנהג המקורי, וכתב שהסכים עמו מרן ראש הישיבה שליט”א. ע”ש.

במשנה ברורה (סי’ קכ”ח ס”ק ל”ז) כתב שאם הכהן שונא את הציבור לא יעלה. (ומקורו מהזוהר והובא בעוד אחרונים). ומשמע שאם שונא רק אחד מהקהל אין בעיה שיעשה ברכת כהנים.