ארבעה צומות

בשלחן ערוך (סי’ קכ”ט ס”ב) מבואר שמי שעלה במנחה של יוה”כ אין מורידין אותו מפני שהדבר ידוע שאין שכרות. ומזה נלמד גם לנ”ד כיון שהדבר ידוע שאין שכרות, אלא ששם תקנו שלא יעלה אטו שאר ימים לכן רק בדיעבד אם עלה לא ירד, אבל בנ”ד שלא תקנו כן יכול לעלות אף לכתחילה.

ישתדלו עד השקיעה ובדיעבד יש מקום להקל גם בדקות שלאחר מכן (עיין משנ"ב עם הגהות איש מצליח מהדורה ב' בהערות שבסוף הספר סימן תרכ"ג) 

מותר לעבוד בתשעה באב להאכיל ולהשקות את התינוקת, אך לא לשיר להם שירי שמחה.

א. אנוס רחמנא פטריא, ולא ייענש ח"ו על אכילתו, אבל מצד שני סוף סוף אינו מתענה (כמו ילד קטן שפטור לחלוטין מהצום אבל גם אינו מוציא את האנשים בקריאת התורה)

ב. ביום כיפור אפשר לעלות לתורה ולקרוא (עיין חזו"ע ימים נוראים עמ' שמ"ט) אבל בתשעה באב מי שאכל- אוכל כרגיל ואינו קורא ועולה לתורה, אא"כ חל בימים שבלא"ה קוראים בתורה.

ג. תחשוב שאינך נמצא בבית הכנסת (או שתאכל פחות מכשיעור גם בט"ב) 

ד. ביום הכיפורים תקרא כרגיל בלי להתפלפל עימם (אם אכלת רק לשיעורין אבל בט"ב תסביר להם פשר מניעתך מהקריאה.