הנהגת האדם

1. ככל שהאדם מאמין יותר כך הוא מפחד פחות.
2. אמנם כן יש הרבה מקרים מצערים, ולכן כדאי מאוד להמנע מלשמוע עליהם, כי הם משפיעים לרעה על הנפש, גם לאנשים אמיצים.
3. מאוד חשוב להיות בקשר עם “רבנית” ולשמוע שיעורים באמונה והשקפה, זה ממש עוזר להרגיע. כמובן שמדובר על רבנית שמדברת בצורה חיובית. אמנם קיום המצוות צריך להיות מתוך הכרה ושמחה, אולם הרב מתחילים מתוך יראה ולאט לאט הם מרגישים את האור. יצויין שביהדות יש אפשרות לשאול כל מה שלא מובן, הכל מונח על “השולחן”.
5. כדאי לשנן משפטים של בטחון או אמונה, כגון: הק שומר עלי בכל רגע ובכל מקום. או: אני רגועה ומוגנת ובטוחה.
בהצלחה – 0504130320
נ”ב: מומלץ לשמוע את השיעורים באמונה של הרב יגאל הכהן ב”קול הלשון” טל: 052-9999777

אין דבר (כמעט) שאין עליו תיקון בעולם, צריך לבקש מחילה, לנסות לעזור לו לצאת מהמצב שנמצא בו (בין ע”י עצמו בין ע”י אחרים), להתפלל עליו שיבריא, ואולי עוד דברים.

כשחולמים חלום כזה, יש לומר הקטע “רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך” בשעת נשיאות כפים (נדפס בסידורים), ולתת מיד ח”י שקלים בקופה של צדקה. אפשר לפתור את החלום לטובה, שהבן יהיה בע”ה גדול בתורה וישקע בים התלמוד (כדאי ללמוד שיעור בדף יומי) וגם יכתוב בידו חידושי תורה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1100).}

פעם נשאל הרוגאצ’ובי על זה, ואמר שאם ההפרש ביניהם שליש (כלומר 2/3), יש להעדיף את היהודי שמבקש שלש מאות מהאינו יהודי שמסתפק במאתים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1099).}

– עברתי מלמעלה על הנתונים שהוצגו בספר דברי שלום ואמת, ובמחכ"ת המספרים הנ"ל מוצגים בצורה בוטה ומעוותת לגמרי, והבולט ביותר שהוא "שוכח" להוסיף גם את 30% שיש (גם לשיטתו) פירושים שונים בדעת מרן. ולמעשה גם לשיטתו לא מצא בכל רשימת ההלכות רק 35 מקרים שנהגו בהם הספרדים בא"י שלא כדעת מרן, כלומר רק כ-25%. וזה מלבד עוד אי-דיוקים שיש בדבריו, וגם יש לדון על פרטי ההלכות שהזכיר ואכמ"ל.

– אותם מקומות שהגרע"י סוטה (כביכול) מפסק מרן, בד"כ מדובר על מנהגי תפילה וכיו"ב שאנו נמשכים בהם אחר האר"י והמקובלים, כמסורת רוב עדות המזרח בזה. אבל כשטוענים על מנהגי מרוקו שהם נגד דעת מרן, הכוונה בעיקר על דינים גמורים. ולא הכמות המספרית קובעת, אלא האיכות.

– למעשה הרוצה להחמיר נגד מנהגי הספרדים בא"י, רשאי ותע"ב. אבל להקל בא"י נגד המנהג ודעת מרן – אסור לספרדי, אפילו אם נולד הסבא שלו בקזבלנקה. ועיין בכל זה באורך בשו"ת מחקרי ארץ ח"ג (סימן ס').

אצלנו בישיבת כסא רחמים מורה ובא מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה נר"ו לעשות יום אחד תענית דיבור עם תהילים ג' פעמים, ובאותו יום אין את השיעורים הסדירים בישיבה, אלא כולם יושבים עם ספר תהילים בידיהם, וחלק אף מתענים תענית אכילה, ובבית-המדרש שורת אוירה קדושה.

נכון שהעיקר שמנע עצמו מלדבר דברי חולין, וכשמה כן היא "תענית דיבור" (וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז חאו"ח סי' ל"ח אות ז'), ומ"מ יש ענין בקריאת ספר תהילים, וגם ענין בכמות של התנ"ח מזמורים. וגם מו"ר ראש הישיבה נר"ו רגיל לומר, שבלימוד רגיל יש לפעמים קצת נגיעות של יוהרא וכיוצא, ואילו תהילים זה לימוד פשוט שאין מה להתפאר בו וכולו לשם שמים. ולכן כדאי לעשותו עם תהילים. ואף שיש מושג של ביטול תורה באיכות, מ"מ כל שלא מרבה בזה אלא רק אחת לזמן רב, הדבר חשוב מאד (עיין בספר פלא יועץ ערך תהילים). ואמנם ידוע שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל העיד על עצמו שלעולם לא עשה תענית דיבור, מחמת חשש לביטול תורה, אלא שאין לומדים מנזר השקדנים לשאר אינשי.